והשחקים הם הגבולות...

* פוסט זה נכתב תחת השפעת גראס רפואי

כרגע לא זוכרת מה עדכנתי בפעם האחרונה וכיוון שאני תחת השפעה אין לי כרגע כח או ראש לחזור אחורה ולקרוא.

אני מניחה שאם בפעם האחרונה כתבתי בינואר, אז כנראה שעדכנתי ששוב יש החמרה במצב שלי ושמחליפים לי תרופה.

מאז בכל אופן החליפו לי עוד תרופה כי הקודמת ממש לא הזיזה לסרטניקו ולא גרמה לו לסגת מההתבצרות (זה דימוי מעניין).

עמדו לתת לי שוב משהו שמנשיר את כל השיער וגם כבונוס עושה בחילות.

בסוף בגלל שהתוצאה של הסיטי יצאה ללא שינוי מהרבעון הקודם, ואילו בדיקות הדם הראו החמרה עקבית לפחות ברבעון האחרון אם לא יותר, החליטה הרופאה, לאחר התייעצות עם כל הצוות כמובן, לתת לי תרופה חדשה שאינה בסל הבריאות (אבל יש לי ביטוח פרטי ברוך השם!) שאינה מנשירה שיער, שיש לה מינימום תופעות לוואי והיא נחשבת יעילה במקומות בהם תרופות אחרות לא הצליחו.

אז כמובן שקיבלתי אישור מהחברת ביטוח והתחלתי לקבל את התרופה והפלא ופלא אחרי סבב אחד שבו שני טיפולים והפסקה של אחד, כבר ראו שינוי לטובה בבדיקות הדם אבל גם הפלא ופלא - נשר לי השיער. למעשה הוא התחיל לנשור אחרי שני טיפולים, בצורה לא מאד מסיבית אבל שהלכה והתגברה מרגע שהתחילה. אחרי כמה ימים ששאלתי אם זה אופייני לתרופה ואמרו לי שכן, ולמרות שלא הצלחתי עד רגע זה להבין למה בעצם הרופאה לא הכינה אותי לזה, יכול להיות שהיא לא יודעת??? , בכל אופן אחרי כמה ימים הלכתי עם כמה חברות לסלון פיאות של אז, אלו שעשו לי את הפיאה בנשירה הראשונה, גילחו לי את הראש שוב והתאימו לי את הפאה שביקשתי קצת לספר ומאז היא לא תופסת את הצורה שלה, היא כאילו התעוררה לחיים בעקבות התספורת והיא לא יודעת מה קורה איתה, לא סגורה על עצמה, לא מחליטה. אז אני פשוט לא חובשת אותה, אני הולכת לרוב עם מטפחות ראש וצעיפים ובבית בכלל נטורל. לפעמים עולה לי מחשבה שאולי מיהרתי להסיר את כל השיער, שאולי הוא רק היה מתדלל, כי בנתיים הזיפים לא נושרים הרבה, להפך הם אפילו צומחים עוד, אלו שנשארים. אבל הנשירה שהתחילה כל כך עיצבנה והעציבה אותי שחשבתי שאין ברירה ועשיתי את זה. בדיעבד, בינינו, אני ממש מצטערת! לא הייתי צריכה למהר, הייתי צריכה לסבול קצת את הנשירה ולחכות ולראות מה קורה, מכסימום השיער היה דליל יותר, אבל היה לי שיער! והוא כבר צמח כל כך יפה, ממש נהיו תלתלים בעורף, כאלו שמתנדנדים כשמזיזים את הראש, והוא התמלא והתחדש ...אני לא מבינה את עצמי, מה מיהרתי? עכשיו יקח כל כך הרבה זמן שוב עד שהוא יצמח, נראה לי ככה...אבל לפחות כשהוא יצמח קצת אני אעשה איתו משהו מעניין, אצבע לאדום או כתום או שחור שחור שחור.

בעיקרון אני מרגישה טוב רוב הזמן, חוץ מאשר יומיים-שלושה אחרי הטיפול שאני עוד מרגישה ככה קצת חלשה או עייפה או מרוקנת. אבל זה עובר וזה לא מפריע לי לתפקד וזה העיקר. זה ממש הכי חשוב בעיניי, שזה לא מפריע לי בעיסוקים שלי ופשוט לחיות את החיים שלי.

דיברתי אתמול עם חברה שאמרה שכבר 5 שנים שהחיים שלה ב"הולד" בגלל שהיא חלתה ושומדבר לא משתנה, הכל תקוע. אז אמרתי לה שהיא חייבת לשנות פאזה ולהמשיך לחיות את החיים, לתכנן תוכניות, לעשות דברים שהיא רוצה, ולא להתנהג כאילו עוד רגע הכל נגמר. סיפרתי לה שבטיפול החדש הכי חשוב לי שהוא לא קוטע לי את רצף החיים. 

אז זהו. החיים נמשכים. ש' איננה וגם לא תחזור יותר. הכאב קשה מנשוא והגעגועים מאד גדולים וחזקים. ואין מוצא. כל פעם שאני חושבת עליה או רואה את התמונות שלה אני מתחילה לבכות. 

החיים נמשכים ובהם הלימודים לתואר השני. סיימתי את סמסטר א' דוקא בציונים לא רעים שיאפשרו לי להתקבל רשמית לתואר, כל עוד אשמור על אותה רמה לפחות בסמסטר הנוכחי. אני צריכה לכתוב עבודת סמיניריון שזה קצת מדאיג אותי הסמסטר כי אני לא ממש זוכרת כבר מה עושים בעבודת סמינריון, נדמה לי שצריך לחשוב על תזה ולהוכיח אותה, להעזר במאמרים ובבליוגרפיה וכו'. או שלא חייבים תזה אלא פשוט רעיון כלשהו שמדגימים אותו...אני אהיה חייבת לקרוא איזה סמינריון שעשיתי לפני 15 שנה כדי לרענן את זכרוני...

בנתיים אני קצת מנסה שוב לקדם את העבודה שלי , יותר נכון להכניס עוד כסף כי נהייתי בשנתיים האחרונות בזבזנית ואני לא מסתדרת טוב עם התקציב שלי. אז עשיתי לפני שבועיים בית פתוח והזמנתי המון אנשים והכל היה בחצר האחורית והיה נורא כיף, גם היו מכירות יפות (שאני עוד מחכה שיכנסו לבנק כבר!!! הלו חברת כ.א.ל. !!!). אני אעשה אירועים כאלו פעם בכמה זמן, אולי בחודש, או חודשיים. לפעמים במקומות אחרים גם. לא רק אצלי. לפעמים לבד ולא עם עוד חברה מעצבת. אלא אם כן היא תביא לקוחות משל עצמה גם, כי פעם אחרונה אני הבאתי את כל הלקוחות. זה נראה לי קצת לא פייר אם היא לא משלמת לי איזו עמלה לפחות...אבל זו חברה אז ויתרתי. ובאמת שהיא זקוקה לכסף כי היא תפרנית סוג א'.

אני מצליחה קצת לכסות את המינוס שלי בבנק, מחכה לקצבאות שיכנסו ושואפת באמת להגדיל את ההכנסה שלי, כדי שאוכל גם מפעם לפעם לעשות כל מיני דברים שבא לי, למשל ליסוע לחו"ל? או לנופש בארץ? או להשקיע במשהו שאני רוצה לשפר בבית? ובכלל, כדי שיהיה לי כסף לבזבז, לקנות בגדים, נעליים, קוסמטיקה, תכשיטים, בשמים...מה שבא לי, להוציא על מסעדות ובתי קפה ובילויים, כי תכלס ? אני אוהבת את זה. וכל עוד אני חיה, ואני לא יודעת כמה זמן באמת אחיה, אני רוצה להנות מהדברים האלו.

שזה מביא אותי גם לבעיה כאובה. אני שוב זוללת ושוב עולה במשקל ומתנפחת. היתה תקופה קצרה וכל כך יפה בחורף, שלא קיבלתי כימו ולא סטרואידים ושמרתי על תזונה נכונה וכבר ירדתי כל כך יפה, כבר נראיתי כמו בן אדם! למה קלקלתי את זה? למה!? כבר נכנסתי למסגרת, כבר התסגלתי...למה אני לא מצליחה לעשות את זה שוב? כל מה שבא לי עכשיו זה רק לאכול ביסלי ברביקיו!!! 

תראו, זה לא שאני שמנה, ממש לא, 56.5 ק"ג על 1.60 זה לא הרבה. אבל זה הרבה לעומת 52 ק"ג על 1.60. זו עליה של בערך 9% ממשקל הגוף. בשבילי זה הרבה! אני מרגישה בטטה. שמנה . עבה. הסתכלתי בתמונה שלי מלפני 6 שנים והשתבצתי. התבאסתי קשות.

הזלילה גם קשורה לגראס הרפואי כמובן. מכיוון שמאז מות אחותי אני ישנה גרוע בלילות, אושר לי שימוש בגראס רפואי. אני מעשנת לפני השינה בד"כ ואז נכנסת למיטה בסוטול ונרדמת וישנה לרוב כל הלילה. אבל אם אני מעשנת, כמו היום, סתם ככה אחה"צ או לפנות ערב, זה עושה לי מאנצ'יס ואני זוללת. למשל עכשיו שתיתי קפה ואכלתי איזה 8 ביסקויטים. ואני מרגישה שזה היה ממש סתם. הכי בא לי עכשיו ביסלי ואולי כשאסיים לכתוב, לפני הפרק של הסדרה שאראה במחשב, אלך לקנות ביסלי. למרות שכבר אכלתי אחד באוניברסיטה.

אה כן, גם פתאום אני לא דופקת חשבון וקונה חטיפים במכונות באוניברסיטה. לא סתם חטיף אנרגיה , כמו בהתחלה. חטיפים! זה התחיל מבוטנים אמריקאיים, המשיך לקופסה אישית של קורנפלקס עם שקדים או דבש או משהו, המשיך לשוקולד פרה קטנטן של 4 קוביות, המשיך לשקית קליקים, אחר כך לבמבה עם מילוי נוגט והיום כבר עבר לביסלי גריל. פעם בחיים לא הייתי קונה חטיפים משמינים מהמכונות! 

כל ערב אני הולכת לישון מעושנת. לפעמים יש לי ממש הברקות של מחשבה. לפעמים אני מצחיקה את עצמי ואת ר' ביג טיים, בעיקר את עצמי, אבל גם ר' מחייך חיוך משועשע, את החיוך הטוב שלו . הפה מתייבש לי ואני מרגישה שאני כאן ושם בו זמנית, לרגע פה ולרגע לא הייתי כאן.

הבעיה שאני חושבת שהגראס מטלטל קצת את מצבי הרוח שלי. אני נהייתי עצבנית יותר ואגרסיבית יותר לאחרונה. אני פגיעה יותר. נעלבת, בוכה. אני יותר ישירה ומכוונת. לפעמים אני פוגעת בול. ולפעמים אני פוגעת.

לקטנה היה יום הולדת 16 ועשינו לה מסיבת יומולדת ביחד עם מסיבת יום העצמאות, אצלנו בחצר, עם החברים וקצת משפחה. ר' נתן לה כסף. אני הזמנתי לה עוגה מעוצבת מבצק סוכר, שעלתה לי הון כסף למרות שהתאכזבתי מהעבודה שעשו עבורי. הקטנה כמובן לא נראתה יותר מדי מעריכה או מתלהבת אבל אני יודעת שהיא כן. יש לה בעיה להחצין את הרגשות שלה ולבטא אותם. עוד אחת מה"נכויות" הרגשיות שלה. חתיכת בלאגן זה הילדה הזו. היא תמיד תהיה תלויה, קשה לי לדמיין אפילו איך תהיה בתור אישה מבוגרת, לא יכולה לדמיין אותה גרה לבד, או מנהלת בית, שלא לדבר על משפחה, ילדים...חבר אני לא מצליחה לדמיין שיהיה לה... לא יכולה לדמיין אותה משתלבת במקום עבודה, מגיעה למשהו בחיים שלה. אני ממש לא מאמינה בה לצערי. לא שאני כועסת על עצמי שאני לא מאמינה בה, אלא אני מצטערת שאין בכלל יכולת להאמין שיצא מהילדה הזו משהו. זה נשמע מאד קודר ופסימי, אבל לצערי זו התמונה, לפחות נכון להיום.

בסוף שבוע שעבר הייתי אחרי ניתוחונצ'יק קטן ובכל זאת זו פרוצדורה כירורגית, אז ר' אמר לס' גרושתו שהקטנה לא תבוא אלינו אותו סופ"ש והוא גם אמר לקטנה שאני עוברת איזה תהליך רפואי כירורגי. כשהוא דיבר איתה אחרי שהיינו כבר בבית ואמר לה שהוא סגר עם אמא שלה שהיא תשאר בבית, מה שהיה לה להגיד זה שהיא רצתה באמת להגיד לו שהיא מעדיפה להשאר בבית כי עכשיו שהיא בת 16 היא יכולה ללכת למכון כושר בלי הגבלה של זמנים והיא רוצה לנצל את זה. היא לא שאלה אם הכל עבר בשלום או מה שלומי או אם כואב לי. פשוט לא עלה על דעתה. לרגע לא עברה לה בראש הקטן שלה מחשבה עליי. אני רק הבן אדם הזה, שדואג שהבית יהיה נקי (גם אם היום יש לנו עוזרת בית), שהפינה שלה תהיה נקיה ומסודרת, שיהיה אוכל טעים, שאבא שלה לא ירד עליה יותר מדי, שאח שלה לא יציק לה, שאמא שלה לא תעציב אותה ותרד לחייה, אני הבן אדם שדואג להזמין עוגה מעוצבת מבצק סוכר ליום ההולדת שלה וחושב מה בדיוק יהיה על העוגה שיאפיין את הקטנה. הקטנה שהיא כבר בת 16 ויכולה אולי קצת לחשוב יותר מאשר על עצמה. יותר מאשר בתוך גבולות עולמה הצר.

ושוב בפעם המי יודע כמה הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני בכלל עושה בשבילה משהו, קונה לה, נותנת. 

בכלל, ממילא עוד מעט היא עוזבת את הארץ עם האמא הדפוקה שלה, בחזרה אל ארץ מולדתן. איזו מן אמא משאירה כאן אחריה בן חייל שיש לו עוד שנה וחצי של שירות קרבי? מטומטמת אנוכית. גם איתה התקוטטתי טיפונת לאחרונה, במייל, כשהסברתי לה שאני לא גנבתי לה את החברים שלה ושאני לא הכרחתי אף אחד להיות חבר שלי.

לאחרונה רבתי עם כמה אנשים. כעסתי, קיללתי, צעקתי. ניתקתי קשרים עם שלוש נשים. התלוננתי לאחרונה לא מעט. קיטרתי. בכיתי.

אבל גם צחקתי, התעניינתי, נהניתי, שמחתי. עשיתי סקס תחת השפעה - זה היה מופלא!

עוד מעט אנחנו נוסעים לנופש קצר רק אני והוא. מחכה לזה ברגעים. זקוקה לזה מאד. רק אני והוא, בלי הבת שלו קיבינימט. רק אני והוא. פרטיות ואינטימיות וסקס. ונקוה שלא נעלה זה לזו על העצבים.

Note to thyself:

להתחיל דיאטה ולהוריד 5 ק"ג

להתחיל לעשות פעילות גופנית אירובית - הליכה

ללכת לשיעורי פילאטיס או משהו דומה שמחטב את הגוף

להתחיל לעבוד על ההכנות לעבודה הסמינריונית

להפסיק לבזבז זמן על שטויות!