הבן שלו עובר לגור איתנו עוד שבוע.
הגרושה והבת שלו חוזרות לחו"ל, איפה שהן נולדו.
הוא מתוסכל, הוא עצבני, והוא מוציא את זה עליי!
"זה הבעיות שלו" לדבריו והוא "לא יכול לדבר עליהן איתי כי אני לא יכולה להתמודד איתן" לדבריו. כי כל פעם שהוא מדבר איתי עליהן, עולים דברים אחרים (כמובן לגביי גרושתו, שהריי היא הגורם לכל הבעיות שלו!) והוא לא יכול להתמודד עם זה או לשמוע את זה. הוא מעדיף להדחיק ולא להודות שהיא זו שמסבכת לו וגם לי את החיים!!! הוא יודע יפה מאד שהוא יכל לסרב לתת לה לקחת את הקטנה איתה לחו"ל ואז הילדים שלו היו איתנו והוא היה רגוע, אבל הוא לא יודה בזה והוא גם לא היה מפריד את הקטנה ממנה, כי הקטנה דבוקה לה לתחת ולא היתה מוכנה להפרד ממנה. אז נוצר מצב שאין ברירה אחרת ועם זה הוא צריך להתמודד. אבל הוא מוציא את התסכול שלו עליי!!! ואני לא מוכנה בשלב זה של חיי ובמצב שלי לספוג את התסכול הזה, יש לי חבילה ענקית משלי!!! אם הוא לא יטפל בעצמו ויפרוק את התסכול הזה, אני פשוט לא אוכל לעמוד בזה, אני פשוט אקום ואלך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
