והשחקים הם הגבולות...

עוד חברה שלי נפטרה היום מהמחלה המזופתת הזו.

נמאס . נמאס ורק בא לי לקלל כוסאממממק המחלה המזופתת הזו. לעזאזל איתה, שלקחה היום בחורה בת 43, שלא הספיקה כלום, רק להתחתן ולהתגרש ולא להביא ילדים ולא למצוא אהבה אמיתית.

סאמממק.

אני עצובה וירודה הערב.

דוקא הבוקר התחיל בסדר וגם בצהריים.

אחר הצהריים התחילה ההתדרדרות.

ואז שמעתי שהיא נפטרה. ומחר הלוויה. ואני לא נוסעת כי זה בחיפה, וזה רחוק לי ואני ביומיים של אחרי הכימו ואין לי כוחות לזה.

אני לא יכולה כל שבועיים לקבור מישהי אחרת.

אין לי כוחות לזה.

די כבר.

אני רוצה לא להרגיש.

אני רוצה לצאת החוצה ולעשן קנאביס ולא להרגיש. 

להסתמם ולחשוב מחשבות צבעוניות וללכת לישון עם הספר שלי.

וזהו. זה כל מה שאני רוצה.

אין לי כוח.