למרות שעדיין חם מאד מרגישים, אני לפחות מרגישה, את סוף הקיץ.
היה לי קיץ משגע, בסך הכל. אם נשים בצד את זה שקברתי כמה חברות, ואת זה שאני חולת סרטן, בסה"כ היה לי קיץ טוב, הוא עבר נורא מהר, עוד לא ממש נגמר, אבל הוא מתחיל לגמגם את גמגומי הסוף, כאילו נגמר לו מה שהיה לו להגיד.
עכשיו אני קצת מתאפסת על עצמי, מתחילה שוב להתארגן לכתיבת הסמינר ולסיומו, אוספת חומר בספריה, קצת חוזרת לעניינים "רציניים יותר".
מתכננת את ה"מכה" הבאה של כסף שאני אכניס לחשבון לטובת סגירת המינוס וכניסה למשמעת בזבוזים, עכשיו שאוטוטו מתחילה לה עוד שנת לימודים.
סוף השבוע הקרוב הוא יום כיפור, אני די שמחה שר' ואני נהיה כאן לבד, ג'וניור נשאר שבת בבסיס כנראה, ואני שמחה על השקט שצפוי, קצת שעמום ומנוחה לא יזיקו. אולי אני אסדר את הספריה של פינת המחשב ואפנה לי מקום ללימודים שלי ואולי אשב לכתוב ולסיים כבר את הסמינריון. אולי אני אפתיע את עצמי ואצליח לסיים אותו אשכרה לפני החג? לנסות אפשר לפחות...אבל המחקר הזה קשה לי, אני לפעמים לא יודעת איך לגשת לזה, לא יודעת פתאום מה אני אמורה לעשות ומה רוצים ממני, מנסה לאלתר וזה לא בדיוק זה. למה זה תמיד כזה תקוע ? למה לפעמים אני בכלל לא יודעת מה אני רוצה להגיד בעצם?
צריכה משהו שיתן לי מוטיבציה. ובסוף, אני יודעת, מה שיתן לי מוטיבציה הוא אני עצמי.
יש לי לאחרונה רעיונות לכל מיני פרויקטים שאני רוצה לעשות. מלא דברים מעניינים אותי והכל בבת אחת.
אני רוצה להקים חנות אינטרנטית חדשה לזכרה של אחותי. חנות שתמכור וינטאג' ותכשיטים בעיקר, כמו שהיא אהבה. אני אקרא לה על שמה. זה יהיה מקום מיוחד.
יש לי רעיון נוסף, לפרויקט אמנותי שאני רוצה לעשות. זה עלה לי בראש לפני יומיים בזמן שהייתי על קנאביס רפואי. הרעיונות הכי טובים עולים לי בראש כשאני על קנאביס רפואי. ואו איך שזה פותח ערוצים בראש! מדהים!
מחר אני נשארת בבית, לעבוד על הסמינר ועל החנות האינטרנטית. כשאני לבד עם עצמי בבית ואין הסחות דעת אני עובדת הכי טוב.
בגלל זה אני אוהבת להיות לבד בבית. עם עצמי.
כשג'וניור נמצא פה, גם שהוא לא מפריע לי, הוא בכל זאת מפריע לי. הנוכחות שלו. חוץ מזה שהוא מחסל את כל האוכל בבית ויש לו עוד הרגלים שמעצבנים אותי. והקטנה בכלל. כשהיא היתה פה, לא היתה לי מנוחה. עכשיו היא רחוקה.
אני הכי אוהבת להיות לבד עם עצמי.
יש לי זמן לחשוב.
יש לי שקט.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
