והשחקים הם הגבולות...

אלמלא הקנאביס הרפואי מי יודע איפה הייתי בימים אלה.

רק כשאני מעשנת אני מרגישה שאני מוצאת את עצמי בין כל השכבות, כאילו מצליחה לקלף, כמו בצל, שכבה אחר שכבה ולראות את האור, למצוא את עצמי. הנה אני שהייתי. אני שאז, אז שאז.

אני מתאמנת במכון כושר, אני הרזה והחטובה.

אני בעלת התלתלים הארוכים, אני בעלת המראה המיוחד.

הנה אני אני אני.

אני?

אני שנשואה, שגרה בעיר קטנה, לא חיה את החיים.

אני לפני שלמדתי מה אני אוהבת ומה אני צריכה.

אני לפני שנתתי לאני לצאת מתוכי.

הנה אני חולה.

הנה אני מאבדת את שיער ראשי לראשונה.

הנה אני משמינה.

הנה אני מרזה.

הנה אני בהחמרה במחלה.

הנה אני בדיכאון שוב, אחרי שנים רבות, דיכאון.

הנה אני אוטוטו יוצאת ממנו.