עברו עליי כמה ימים קשים אבל היום נראה שמתחוללת התאוששות.
קודם כל זה הכדור המחורבן מהתחת הזה שהפסיכיאטר הוסיף לי - פשוט הוריד אותי ביגון שאולה. אז דיברתי עם הפסיכיאטר וסיכמנו שאני מורידה אותו בהדרגה והיום אחרי שישנתי ממש טוב (אפילו שהיו לי חלומות מתמשכים סופר מוזרים) קמתי כבר יותר טוב. בחמישי בערב אני אעבור אצל הפסיכיאטר לקחת מרשם לתרופה חדשה וב"ה אוציא אותה ביום שישי ואתחיל בקרוב לקחת. אני צופה שתוך שבועיים יהיה כבר שינוי קל.
היומיים האחרונים עברו עליי באיכילוב בבדיקות שונות ופגישות עם רופאים והתייעצויות, התחלנו ר' ואני לנהל שוב את הסרטן שלי ביד רמה. ר' קבע לי תורים לבדיקות, התעקש להכנס לרופאה , לאחות המתאמת , דיבר עם זה ודיבר עם ההוא. העיקר לעזור לי.
אז יש החמרה במחלה, והפט סיטי שאני עושה מחר יאושש את ההנחה הזו כנראה, אבל לפחות הכבד שלי לא נמצא במצב של כשל ואין נוזלים בבטן כמו שבדרך כלל קורה לפני הסוף...ואני כבר חשבתי שאני הולכת בקרוב להתפגר. נו שוין. הגוף שלי חזק ואני אעבור גם את המשבר הזה. אני אעמוד גם בתרופה הזו, החדשה, שהולכים לתת לי ביום א', פעם בשלושה שבועות.
בנתיים החלטתי לנסות שינוי תזונתי מסוים, לאכול יותר בריא, לשתות מים עם לימון ולאכול ירקות, לחכות שהמעיים שלי יחזרו לנפח הרגיל שלהם כי התרופה האחרונה פשוט גרמה להם להתנפחות והבטן שלי נראית כמו בלון. יתכן כמובן גם שעליתי במשקל כתוצאה מהאכילה הרגשית, אבל בזה אפשר הריי לטפל עם כמה שבועות של דיאטה מסודרת.
אני רק צריכה שהמצברוח שלי יחזור להיות טוב, שהאופטימיות תחזור אליי, שההרגשה שהכל קטן עליי תחזור לקנן בי ואז אני אמשיך להלחם במחלה המזופתת הזו ואני אהנה מהחיים. אני אהנה מהם עד כמה שנשאר לי זמן. לא רוצה להעביר את שארית חיי בהמתנה מייסרת למוות. ואולי, אולי יקרה לי נס וכתוצאה מהאמונה שלי והאופטימיות והשינוי באורח החיים אני אבריא? או שלפחות הסרטן יעצר, שלא ילך לשומקום, רק שיעצר ויאפשר לי לחיות.
האם גם אני אהיה מאותם אנשים שעושים פדיון נפש בבית הכנסת, מבקרים בקברי צדיקים, שותים שייקים ירוקים והולכים ברגל כל בוקר?
לו הייתי יודעת שזה הדבר שירפא אותי לא הייתי עושה את כל אלו?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
