והשחקים הם הגבולות...

חלמתי עליו בלילה, על הבחור ההוא מהמכון כושר, שכבר חודשים (!!), חודשים נועץ בי עיניים, מסתובב סביבי ולא מעיז לגשת אליי. הבחור עם השיער השחור עם הג'ל והפנים הבהירים, שלפעמים יש לו זקנקן ולפעמים הוא מגולח למשעי. הבחור עם הגוף המדהים (!!) שלובש תמיד גופיה לבנה או שחורה שמדגישה את עורו החלק והבהיר ואת כתפיו היפות ומכנסיים ארוכים תואמים ונעלי ספורט שחורות. הבחור עם הקול העמוק. הבחור שנוהג ב BMW שחורה (לא, הוא לא עארס, בדיוק להפך) ושפעם אחת עבר בכביש כשחזרתי לביתי והלכתי במדרכה שממול וראיתי אותו בזוית העין מתבונן בי ובפעם אחרת, כשר' החזיר אותי לקרבת מקום מגוריי, עברנו לידו עם הרכב בככר, בכניסה לישוב היוקרתי מאד שכנראה הוא גר בו וראיתי איך הוא מסתכל בי, בעיניים מתגרות שמזהות אותי.

הבחור הזה שאי אפשר להתעלם ממנו, כי הוא כל כך יוצא דופן בנוכחות שלו שם במכון כושר, נראה שכולם מכירים אותו והוא מיודד עם כולם. הבחור שכבר לפני שנה ומשהו כשעוד הייתי מתאמנת בקומה העליונה ועושה מפעם לפעם הפסקת טלפון אל ר', היה מסתכל בי מלמטה, עובר לאורך המכון ומסתכל כך למעלה אליי בהתעניינות. הבחור הזה שבטח קוראים לו גיא או גיל או משהו דומה. כך נראה לי מתאים לו.

הבחור הזה לפני כחודשיים פתאום נעלם. הייתי רואה אותו כמה פעמים בשבוע במכון, כי התאמנו בשעות חופפות. ופתאום כאילו בלעה אותו האדמה. סיפרתי עליו בזמנו לר' כשעברנו לידו בככר עם הרכב . אני זוכרת שאמרתי לו "אתה רואה את הטיפוס הזה? הוא מתאמן איתי במכון וכל הזמן מסתובב סביבי" . ר' לא אהב את זה, רטן קצת ואח"כ רטן עוד יותר כשסיפרתי לו לפני כמה חודשים שהגבר הצעיר הזה עמד בעמדת קבלה במכון כשיצאתי מהמלתחות ופשוט נעץ בי עיניים בי להזיז את המבט, מן מבט מתגרה שכזה...ואני זוכרת עוד מקרה כשנכנסתי למכון עם מ', שרצה גם הוא להרשם, והייתי לבושה בבגדי העבודה שלי עדיין ומשכתי תשומת לב, ואחד המדריכים שהכי חיבבתי התקרב אליי ושאל למה אני לבושה היום ככה יפה , הבחור הזה נראה מתעניין והתקרב אלינו, מתבונן בי ומגלה עניין בשיחה שלנו. ואיך השתגע ר' כשסיפרתי לו איך ערב אחד ישבתי שם על הספה , מחכה למ' שיסיים להתאמן והגבר הזה עבר שם ליד, הסתובב אליי לאחור ושלח לי קריצה ...

מה הפלא שר' שמח כשאמרתי לו לפני כחודשיים "החבר שלך (כך אני אוהבת להתגרות בר') בעל ה BMW נעלם".

והוא באמת נעדר, הריי לא יתכן שיותר מחודשיים לא ראיתי אותו אפילו לרגע, לא יתכן.

ובמוצאי שבת כשעמדתי לסיים את האימון ובזמן ה cooldown אחזתי בידית של הקרוס טריינר והסתובבתי חצי גוף לאחור, הסתכלתי לעבר הכניסה למכון, פתאום ראיתי אותו נכנס, עם השיער השחור שלו, המסורק בקפידה והתיק השחור על הכתף, לובש את הסריג הבהיר הזה שהוא תמיד מוריד בתחילת האימון, ואת המכנסיים השחורים שלו. נכנס למלתחת הגברים לנעול שם את התיק שלו בלוקר.

בום. דפיקת לב.

קחי אויר.

ירדתי מהקרוס והלכתי למלתחות לנגב את הזיעה שנטפה ממני (בגלל הקרוס, לא בגללו) ולשתות מים. מהמלתחות יצאתי החוצה וניגשתי אל מ' שהיה על מסלול ההליכה לברר כמה זמן נשאר לו לאימון כדי שאחכה לו בכניסה. וכל אותו זמן ידעתי שהבחור הזה, גיא או גיל, מאחוריי, התחיל להרים את המשקולות וכנראה הוא כבר קלט אותי. כשהלכתי משם לחכות בכניסה ראיתי אותו יושב שם על המכשיר ומסתכל לרצפה.

מה יש בו בבחור הזה שמקפיץ לי את הדופק ככה.

מה יש בו.

מה יש בי שהוא כבר חודשים מסתובב סביבי בלי לגשת.

מה יש בי.

אני שלא יוצרת קשר כמעט עם אף אחד במכון, למעט עם מדריך אקראי או עם שתי חברות שגם כך אנחנו מכירות עוד לפני שהתחלנו להתאמן שם. אני שלא לובשת גופיות צמודות חושפניות לאימון או מכנסיים צמודים ורק באה להתאמן שם והולכת.

ר' בזמנו אמר לי שדוקא זה מה שמושך, העובדה שאני לא מגלה מה יש שם מתחת. גופנית ונפשית. אני מכסה את עצמי והסקרנות מתגברת. אני מנתקת את עצמי , לא מתקרבת וזה מסקרן עוד יותר. "הוא רואה מישהי מיוחדת, לא סטנדרטית, בגלל זה" אמר ר'. ולגביי הבחור הזה , כשסיפרתי בעבר שנראה שהוא מבלה המון במכון, הוא אמר "כנראה הוא לבד..."

חלמתי עליו בלילה, על הבחור ההוא מהמכון כושר. חלמתי שראיתי אותו שוב במכון והחלפנו שלום. בחלום (וגם במציאות) רציתי לשאול אותו לאן נעלם כל כך הרבה זמן אבל לא שאלתי. רציתי שידע ששמתי לב להעדרו.