והשחקים הם הגבולות...

פגישה עם שתי חברות בבית קפה הומה לא רחוק מהבית העלתה זכרונות מן העבר של לפני 15 שנה, מהחבר שהיה לי אז, עוד לפני שהכרתי בכלל את מ', שמסתבר, שאחת החברות שלי מכירה אותו מהעבודה. אמנם הם לא ממש חברים, אבל היא עובדת איתו מפעם לפעם. והיא סיפרה לי היום, שהוא היה נשוי למישהי , וניהל רומן עם מישהי אחרת בעבודה. מאשתו הראשונה הוא התגרש, והתחתן עם האישה שאיתה ניהל רומן והיום יש להם כבר שני ילדים, אחד נולד לפני כחצי שנה.

הם עובדים ביחד, אוכלים צהריים ביחד כל יום, עד היום.

מי היה מאמין. הוא , הבחור השקט, ילד טוב ירושלים. זה שלפני 13 שנה, החברה שלו דאז, כלומר אני, עזבה אותו במפתיע , שברה לו את הלב ולמחרת כבר יצאה עם מישהו אחר שהכירה במסגרת אחרת.

איך שגלגל מסתובב לו. זו היתה המחשבה שעברה לי בראש.

הוא , שידע אז בתוכו שבעצם אני עוזבת אותו בשביל מישהו אחר, בגד באשתו ועזב אותה בשביל מישהי אחרת.

כמובן שאני, מאד מבינה איך זה יכול לקרות לאדם , גם אם הוא אחד כזה שהולך בתלם בדרך כלל.

כמובן שאני, האחרונה שאשפוט, והראשונה שאבין ואזדהה.

כשמשהו דפוק במערכת היחסים בבית, מתחילים להסתכל החוצה. וכשנקרה בדרכנו אדם אחר, שמביא איתו את מה שחסר, קצרה הדרך אל מחוץ למערכת היחסים הגלויה והרשמית.

כל אחד בסופו של דבר, מוצא את מה שחסר לו. השאלה היא, אם כל אחד יעיז לקחת לו את מה שחסר לו, בהנחה שזה באמת הדבר הנכון שחסר ושהוא צריך.

אני שמחה בשבילו שקם ולקח לו את מה שחסר לו, כי אם הוא ניהל רומן עם מישהי מחוץ לנישואים, כנראה שמשהו, ולא חשוב מה , היה חסר לו.

אני שמחה בשבילי , שקמתי ולקחתי את מה שהיה חסר לי. כי אם ניהלתי רומן של 3 שנים עם גבר אחר מחוץ לנישואיי, משהו בודאות היה חסר לי.

והיום יש לי אותו ואני מאושרת, גם ברגעי הדאון שלי, גם במשברים, גם עם הקשיים שעוברים עליי, כמו שעוברים על כולם, היום אני מאושרת. ורק בשביל הסיכוי הזה לאושר אמיתי, שווה היה לקום וללכת, שווה היה לעבור את 3 השנים ואת המשבר שבשיאן , שווה גם לעבור את יסורי הלב שאני עוברת, יום יום, מאז שעזבתי את האיש ההוא שאהב אותי במשך 12 שנים.

ואת זה אנסה לזכור ולומר לעצמי, בדיוק ברגעים הקשים, כמו למשל אתמול בלילה, כששוב חשבתי על מ' ודאגתי לו ודמיינתי את פניו הרזים עצובי ההבעה. בדיוק את זה אנסה לזכור ולומר לעצמי, שקמתי והלכתי ממנו בשביל הסיכוי לאושר האמיתי שלי .