האמת שמצב הרוח שלי, בניגוד לפרצופון שבחרתי, הוא לא "אוף". הוא בסדר, אפילו בסדר גמור ודי מרומם. סה"כ מה רע? יום חמישי, אני מרגישה טוב, נראית מצויין, אחרי מחלה שריתקה אותי לבית במשך כמה ימים חזרתי אתמול לשגרה, סופשבוע בפתח ור' הפעם איתי, יש כבר תוכניות לבילוי, קניות בשוק מחר בבוקר,ארוחת ערב אצל חברים בערב ובטח גם נראה בשבת סרט שצרבתי , ומנוחה, וסקס, וספר ומכון כושר וכל מה שרק יעלה על הדעת, בכיף. הפרצופון לעיל רק נועד לתאר את ההרגשה שלי כשנודע לי שבכל זאת יש היום שיעור. אמור היה להתבטל. ובסוף לא. ואני מרגישה שרימו אותי קצת, כי רציתי לסיים את היום הזה מוקדם ולצאת אל סוף השבוע שלי.
אני קצת מתחרטת שנרשמתי לקורס. קשה לי. כמו רוב הכיתה, אבל קשה לי. אני לא מסתדרת וגם אין לי יותר מדי מוטיבציה. אני לא מקדישה מספיק זמן , או אפילו כמעט ולא מקדישה בכלל זמן, להתאמן על החומר שאנחנו לומדים. אני מרגישה לא בשליטה. נראה לי שמשהו במוטיבציה שלי השתנה , אולי בהשפעת העבודה שלי? נעשיתי מן כזו "בורחת", "לא מתמודדת". אולי כשאמרו לי שהקורס הנוכחי מלא ורק במרץ-אפריל יפתח אחד חדש, לא הייתי צריכה להתעקש ולבקש להכנס לקורס הנוכחי אם יתפנה במקרה מקום. אולי זה היה מן סימן כזה, שאני לא מוכנה, שאני צריכה לחכות. אבל רוצה המזל ומספר ימים לפני הפתיחה, התקשרתי לבית הספר ומישהו מסתבר ביטל את השתתפותו בקורס וכך אני השתחלתי ברגע האחרון לקורס הנוכחי, למרות שלא הייתי סגורה על כך שאני רוצה עכשיו בדיוק להמשיך ללמוד.
עכשיו אני מתבאסת. לגמרי. כי השיעור מתקיים וכל כך שמחתי שלא יהיה היום, כי גם עם כל המחלה שלי והעצלות וחוסר המוטיבציה, בכלל לא נגעתי בשיעורי הבית. אולי אספיק לעשות משהו במשרד, ככה לצאת ידי חובה. וזו בדיוק הבעיה - שאני יוצאת ידי חובה.
בכל מקרה, את הקורס הזה אני אהיה חייבת לסיים, כי הוא עולה לי המון כסף, שזה עוד קטע שמעצבן אותי לגמריי. 
למה לעזאזל אני פוחדת כל כך להתמודד עם מה שקשה לי? הריי זה בסך הכל קורס. בסך הכל עוד תחום שאני לומדת.
פעם הייתי ניגשת לדברים עם גישה אחרת. מה קרה לי שנעשיתי כזאת? בורחת, לא מתמודדת, מוותרת...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
