אני יושבת במשרד המחומם, עדיין קר לי כשאני יוצאת החוצה, אבל היום לפחות התלבשתי טוב יותר, הריי השמש החורפית הזו היא שקרנית גדולה.
אני מציצה במראה שעל קיר המשרד שלי, אני נראית טוב, רעננה, מה שמוכיח את תרומתו החיובית של הסקס לעור הפנים 
.
נראית טוב, אבל מבפנים מרגישה ככה-ככה, אמנם אין לי סיבה רצינית, זה סתם הדיכאון הכללי הזה ששורה עליי בתקופה האחרונה, תחושת המיאוס מהעבודה וחוסר האנרגיות, תחושת חוסר המוצא וה"אין ברירה" שמכבידות עליי במיוחד לאחרונה.
מה גם, שיש לי נטיה להוריד את עצמי עוד יותר לרצפה, במקום לעודד את עצמי ולמשוך את עצמי למעלה. הריי שום אסון לא קורה ולא קרה, סה"כ שגרה, אז עובדים כי צריך ואם אין משהו אחר כרגע, לא נורא, כי אולי יהיה בעתיד, בעצם בטוח שיהיה. את הדרך שלי , הפרטית, אני לא אזנח עכשיו כשהסתיימו הלימודים, הריי זה רק שלב אחד בסולם.
אז אני משמיעה לעצמי שיר מסוים ששמור על המחשב, שיר תפילה, שומעת אותו בווליום נמוך, כי הביג בוס יושב במשרד שלו לא רחוק ממני. אני זוכרת כמה שהייתי מאזינה לשיר הזה בתקופה הרעה ההיא, לפני שנה, התקופה של שיא היאוש והמועקה, וזה היה נותן לי כוח ותקוה. הרגשתי שזו התפילה שלי לאלוהים שיוציא אותי מהמצב בו הייתי שרויה, שיעזור לי ויחלץ אותי ויגן עליי. אם אזכר בזה אדע שיש בעצם מוצא, מכל דבר, גם מהמצב המסובך ביותר. ומה הן השטויות של העבודה לעומת החיים עצמם? מה היא עבודה לעומת האהבה?
אני מתנחמת בשקט היחסי שיש לי כאן ובתנאים הטובים יחסית ובכך שכמעט כולם בסופו של דבר אוכלים מרור זה או אחר בעבודה, אם זה בגלל עבודה מאוסה, או בוס נוראי, או יחסי אנוש נוראיים, או פוליטיקה ארגונית או שכר רעב ותנאים של ניצול. הכל יחסי והכל תלוי בפרופורציות שאיתן מסתכלים על הדברים. יש מי שלוקח מאד ללב, כמוני, ונותן לזה, בעוונותיו, להשפיע על מצב הרוח שלו ועל איך שהוא רואה את כל החיים שלו , ולא בצדק. ויש מי שאומר לעצמו שזו סה"כ עבודה ויש דברים חשובים יותר, ומוצא נחמה אמיתית ומלאה במה שחשוב לו באמת. וזו הדרך שהייתי מאד רוצה לאמץ לעצמי.
אז מה חשוב לי באמת?
חשובות לי הזוגיות והאהבה שלי, על כל מה שמרכיב אותן.
חשובה לי ההגשמה העצמית והמקצועית.
חשובה לי היצירה והאומנות, הביטוי שהן מוצאות.
חשובה לי המשפחה שלי.
חשובים לי החברים שלי.
חשוב לי הבית שלי ובכלל סביבת המגורים שלי.
חשובה לי הבריאות שלי ושל האנשים היקרים לי.
את כל אלו למעשה יש לי, כל מה שחשוב לי באמת - מתקיים.
והידיעה הזו, בעצם אומרת לי, שעם כל מה שיש לי אני אעבור גם את החורף הזה, גם הקור הזה יעלם בסוף ויחזור הקיץ.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
