תחושת החופש,

שיחה טובה עד 5 בבוקר,

שירים חדשים לרענן את האוזן,

הופעה שעברה בשלום,

לילות לבנים,

סרט טוב,

ספא מפנק,

שופינג לא צפוי,

מסיבה משחררת,

הפתעה מרגשת,

ו... תוכניות מבטיחות לעתיד הקרוב.

רגעים קטנים של אושר.

וכמה חיכיתי לתקופה הזאת

"ימים של שקט...

אחרי הרעש הגדול והנורא.

אפשר לנוח קצת על המרפסת,

ולאסוף את שברי הסערה."

אולי הבלוג אפילו חזר להיות שמח?!

(עיצוב סטייל 'סטלה בעננים' לא לנסות להבין)

אני מקווה שאני ארד מהבמה הזאת ואני אגיד לעצמי:

"וואלה,היית הכי טובה שיכולת להיות"

כל מה שאנחנו צריכים זה קצת השראה והרבה נחישות :)

שיהיה לנו בהצלחה 

"את הכי יפה כשאת שיכורה
לא מבדילה בין טוב לרע
גם היופי לא

את הכי אבודה כשאת יודעת מה את רוצה
גם אני כזה
גם אני הלכתי למדבר
להרוג את השטן
וחזרנו יחד חברים."

אני לגמרי איבדתי את עצמי בכל האטרף הזה.

אין קשר בין הרצונות שלי למעשים שלי,

אין לי מ ו ש ג של מה אני עושה פה,וזה כבר מעבר לשאלות קיומיות וכל החרא הזה.אני סתם באמת לא מבינה מה אני עושה חחח

כאילו לא בתך הגוף שלי,כאילו לא קשורה לשומדבר שקורה

לא טוב לי ולא רע לי.

יש תחושה כללית של כלום.

לא יודעת מה עובר עלי

סעמק הבלוג הזה יחזור להיות שמח מתישהו!