טוב אנשים כדאי שתתכוננו כי זה הולך להיות ארוך.
אז ככה. כמו שאמרתי בשבוע האחרון עבר עלי דיי הרבה אני מניח שהמקום היחיד להתחיל בו הוא מהתחלה או לפחות מאיפה שאני זוכר
יום שלישי כמו שאני בטוח שכולכם יודעים (זוגות סעמק....) היה ולנטיין. אני חייב להגיד שהולנטיין הזה היה ממש מסריח מצד שני קצת קשה להתעלות על שנה שעברה. לאלה מכם שלא יודעים (וסביר להניח שזה כולם) בולנטיין הקודם איבדתי את הבתולים שלי. בולנטיין הזה לעומת זאת קיבלתי הברזה מהבחורה הירושלמית מהפוסט הקודם. ובסוף לא ממש עשיתי משו מיוחד.
יום שישי נסעתי לחרמון
היה כיף בחרמון!
היה ממש כיף בחרמון!
ביום חמישי בלילה ישבתי אצל חבר שלי בבית. רצינו לנסוע לחרמון כבר מלא זמן אבל לפי הדיווח האחרון שקיבלנו כל הכבישים סגורים, אז הדלקנו טלוויזיה ובמקרה העברנו לערוץ 2 ופתאום דני רופ עלה על המרקע וטען שבחרמון יש סופה אבל בבוקר אחרי זה האתר יהיה פתוח. הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עליי וביחד אמרנו "נוסעים". 5 דק' אחרי זה כבר ישבנו לבדוק מפה ו10 דק' אחרי זה כבר יצאנו לאסוף ידידה שלי (וחברה שלו) וקפצנו לקניות. בסופר הגענו למסקנה שכל האורזנים שם מכוערים אחרי זה גילינו שגם הקופאיות פיחסה ואפילו המאבטח מסתבר לא נראה מדהים. יצאנו משם עם מספיק אוכל לשבועיים וחזרנו הביתה להכין סנדוויצ'ים.
השעה כבר 12 בלילה ואנחנו יושבים על החלטות דרך אחרונות. מחוסר אופציות החלטנו לקחת את האוטו שלו אולי לא הבחירה המדהימה ביותר לטפס בה את הרי הרמה. עם גלגלים שחוקים כמעט כמו רוסיה בת 15 ונטול ברקסים כמעט לחלוטין אבל כמו שאמרתי אין עוד אופציות. השעה 1 אני מגיע הביתה, יוצאים עוד שעתיים אחרי ארגון ציוד מהיר קפצתי למיטה בשביל נימנום קל וב3 בדיוק קיבלתי טלפון שתיהם מגיעים אני דוחף את כל מה שיש לי לאוטו כולל שתי שמיכות כי באוטו בלי ברקסים סביר להניח שאין מזגן.
יצאנו לדרך כשהוא נוהג אחרי בערך שעתיים וכמה משחקי דרך מטופשים במיוחד הגענו לצומת. לפי המפה זאת הייתה צומת סטנדריטית ביותר ימינה, שמאלה, ישר. לפי המציאות ימינה, שמאלה, קיר אז לקחנו מערבה ועשינו עיקוף בשביל למצוא את הכביש שעה וחצי אחרי. כשהתקרבנו מספיק לחרמון גילינו שיש לנו מפה של שמאלנים כי כל רמת הגולן לא הייתה מסומנת. אז נסענו אחרי כל שאר העולם שנסע לחרמון ביום שישי בסוף בערך ב7 בבוקר הגענו לפקק ממש מחוץ למג'דל אל שמס. התנועה בכלל לא זזה אז יצאנו מהאוטו שמנו מוזיקה בפול ווליום והתחלנו לקפוץ בתורות לשלג המאוד מאוד רך. אני מביא כמה צעדים פותח ידיים ומזנק פנימה נוחת בשלג שמגיע עד למותניים אני מניח שחבר שלי התלהב מהרעיון כי הוא מביא כמה צעדים וגם מזנק לשלג, שניה הוא באוויר ואז אני שומע בום ורואה אותו מתפתל מכאבים. מסתבר שהוא נחת על לוחית מתכת גדולה מכוסה בשלג. אחרי שגררתי אותו החוצה מהשלג בנינו איש שלג. ממש כמו בסרטים: 3 כדורים, אף, עיניים, שתי זרדים בשביל ידיים ואפילו תוספת מיוחדת של זקפה וזוג ביצים שמישו חשב שיהיה מצחיק לשים. החלטנו לקרוא לו בוב בדיוק שהתנועה התחילה לזוז. אני מניח שחבר שלי היה שרוי בכאבים כי הוא נתן לי לנהוג כשהוא שוכב על המכסה מנוע.
הגענו בסוף למעלה הלבשנו 5 שכבות של בגדים חמים יחסית וגררנו את עצמנו פנימה. אחרי קרב כדורי שלג טקטי גיליתי שהכפפות שחשבתי שהן כפפות שלג הן בהחלט לא! אני חוזר בהחלט לא! כפפות שלג. הגעתי למסקנה הזאת אחרי שחיפשתי את היד שלי ולא מצאתי. ניסיתי לשאול בפלירטוט את הבחורה שהשכירה מזחלות מה קורה בדרך כלל כשלא מרגישים את הידיים, היא מצידה נורא נלחצה ושלחה אותי מהר מהר לתוך הבניין לחמם אותם לפני שאני יצטרך להתחיל לפתוח בקבוקי קטשופ עם השיניים.
אחרי הפשרה יחסית יצאנו החוצה שכרנו מזחלות. גלשנו פעמיים בהר של הילדים מנסים לא לדרוס דוסים וערבים שעוד לא ראו את גיל ההתבגרות ואז החלטנו ללכת למקום קצת יותר שומם, החלטנו לעלות על ההר בצד. הבעיה התחילה כשהשלג הגיעה לי עד לפטמות אז זחלנו לנו בתוך השלג מנסים להעביר את המשקל שלנו למזחלת ואז טובעים בתוך השלג עם המזחלת. הצלחנו להגיע לפסגה היחסית של הגבעה הזו ונשכבנו שמה על המזחלות מדליקים סיגריה בנוף הכי יפה שיש. אחרי שלא הצלחנו לרדת מההר בגלישה במזחלת פשוט קפצנו והתגלגלנו למטה נקברים בשלג. ירדנו מההר ואז ראינו את כל עם ישראל מועך את השלג היפה שלי. אז החלטנו לצאת יצאנו לכיוון הר בנטל (שזה מקום מגניב שאני לא יפרט עליו) הגענו להר בנטל והיה סגור בדרך חזרה עברנו דרך כפר ערבי/דוסי ואחרי מטח כדורי שלג יצאנו במרדף אחרי ילדים ערביים בני 5. אחרי זה נסענו למטולה למשטח החלקה על הקרח ואחרי פלייה או שתיים גם משם יצאנו.
בדרך חזרה החלטנו שכדאי לשבת לראות את הזריחה איפשהו עצרנו בצד הדרך במין שדה גידול חסות המשכנו לנסוע בצד עד שהגענו לאחלה של נקודה יצאנו מהאוטו מתכוננים לשבת על קפה וסיגריה בפסטורליות ששם אבל לפני זה חבר שלי קפץ להשתין, הוא חוזר עם חיוך מוטרד על הפנים שלו ומצביע לכיוון שהוא בא ממנו "תגיד מה נראה לך שזה?" הוא אומר "אמממ לא יודע בורות ביטחון?" אני עונה לו "לא, קן דבורים" הוא אומר ובמילים האלה כל החלונות והדלתות של האוטו נסגרו כי מסתבר שהבחורה אלרגית טילים לדבורים, שיכנעו אותה לפתוח וחזרנו לדרך הפעם אני נהגתי כי חבר שלי היה עייף טילים. גם אני לא הייתי במצב טוב מסתבר אחרי שישנתי רק שעתיים בלילה הכביש נראה לי כמו ערוץ הופ כשאני לא במצב צבירה רגיל ודיי בפוקוס הצלחנו להגיע לאימא של חבר שלי באזור זיכרון.
מה שקרה שם ובמסיבה שקפצתי אלייה אחרי זה אני ישמור כבר לפוסט אחר אני חושב שהכותרת שלו תיהיה "פנטהאוז היקר, אני אידיוט!" אז כמו שאמרתי אני יכתוב את שאר מעללי על המשך אותו יום כבר בפוסט הבא כי אני עוד פעם ממש ממש עייף.
לילה.......
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
