מעניין אם האנשים שקוראים פה קראו גם בבלוג הקודם שלי. זה שאף אחד לא ידע על קיומו. זה שהייתי שם בדיוק מי שרציתי וכתבתי מה שרציתי. זה שבזכותו הכירו אותי במקום הזה והיה לי את הקבוצה שלי של חברים ווירטואלים שבלי להחמיא לעצמי היו רובם סלבריטיבלוגרס כאלה. עכשיו המקום הוא לא מה שהיה פעם ואני כבר לא אותו בנאדם של פעם. מרוב שעמום שקלתי כבר אם לפנות לכאן בשביל להוציא את התיסכולים על החלל הריק ואולי אפילו להחזיר לעצמי את השם במקום הזה אבל הסיבות למה לא הן רבות מידי, נתחיל בפשטות מהעובדה שאני משער שיותר מידי אנשים שאני מכיר קוראים כאן ושלא לדבר על הבחורה הספציפית שאני יודע שקוראת כאן והם בעצם מפריעים לי להוציא מעצמי את מי שאני צריך להיות, שלא לדבר על זה שהמהלך של החיים שלי לא נותן לי להסתכל על העולם בכיף השובינסטי של פעם אחרי הכל כמה פעמים אני יכול לענות לתגובות נאצה (ובזמנו קיבלתי הרבה תאמינו לי) ב"אישה למטבח" כשאני הלכתי בשביל אישה למטבח כל כך הרבה פעמים. גם כמה אפשר להמשיך במצב שאני נמצא בו, אני צריך להבין סוף סוף אם אני הולך לקבל את הגימלים עד סוף החודש ואז להערך בהתאם או שמה אני חוזר לצבא בשבוע הקרוב ובמקרה כזה לוותר על כל התיכנונים הכלכליים שלי לזמן הקרוב.
מעניין אם תקראי פה בזמן הקרוב... מעניין אם עדיין אכפת לך כי לי עדיין אכפת. עדיין קשה לישון לבד להיות לבד. מעניין אם הרגשות האלה אי פעם עוברים מעניין אם תתקשרי אליי עוד שנתיים ולא יהיה אכפת לי.....
לסיום רק דבר אחד אני חייב להגיד וזה מצחיק אותי בימים האחרונים:
אתם יודעים מה מוזר? כוס זה מוזר.....
תחשבו על זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
