להיות שמשון זה לקלל את הגשם והבוץ של עכשיו, ולהתעקש לצאת למארב בלילה.
להתקשר לאמא ולהרגיע שאתה בבית שמש ולא בבית לחם.
זה להבין את פחד האזרחים ולא לדעת אם הם מבינים את הפחד שלך.
זה להציץ בשמש השוקעת ולדעת שרק עכשיו התחיל היום.
להיות שמשון זה לשאול הרבה שאלות על המוות בלי לקבל תשובה אחת על החיים.
זה לאבד אחים לנשק אך לא את התקווה של הצלילות שבמחשבה והטירוף שבעיניים.
לשמוע על העבר בלבנון כשהיום אנחנו בעזה.
להרגיש תחושת נקם אחרי עוד פיגוע אך לא להתאכזר לערבי שבמחסום.
זה לחלום על חדל ולטייל בשטחי A, זה לתת ביס מהלוף ולחשוב על השאוורמה.
להיות שמשון זה לראות את הנוף מחלון האוטובוס ולדעת שגם שם צעדת.
לתפור מטרות קרטון אבל לנשום את רוח הקרב, לקלל שלוש שנים ולחשוב שזה לא מספיק
להתעצבן על ההקפצה מהבית אך לא להכירבזכות של היציאה.
להיות שמשון זה לחלק את האומץ לשלוש דרגות של פחד, זה רעות עמוקה אבל תמיד מגלים יותר, זה אפילה מוחלטת אבל הלילה לבן, זה ללחוץ על החברה שחיכתה ובסוף עזבה כי אתה לא בא הביתה בלי שתדע בעצמך מתי אתה חוזר,להיפצע רק מרסיסי הלב.
להביט באנשים עם הכומתות האדומות כשלך יש עיניים אדומות, זה לגמור מסע כשאתה אוהב את הארץ הפרוסה לרגלייך.
להיות שמשון זה העבר, ההווה, והעתיד זה חלום ותקווה, שקיעות ונחלים, הרים וזריחות וכוכבים נופלים, ויש מעין עייפות מתמדת ויד שאוחזת בנשק, ולחשוב קודם כל על המדינה ולשאוף תמיד ליותר.
זה לא לתת למה שאתה להפריע למה שאתה יכול להיות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
