חייכת כשסיפרו לך עליו.
יושב מול הטלויזיה כאשר מולו אינספור מגשי פיצה וטייק אווט אסייאתים מלאי עובש, לא ממש בשונה מהדירה שלו.
כשלפעמים הואלוקח הפסקה מהצפיה הבלתי פוסקת שלובמשחקי הכדורגל או באופרות הסבון הואנרדם על הספה המטונפת ומריר על הכרית המעופשת.
הוא חיי בזוהמה וללא עתיד או הווה, וכל שנותר לו הוא להצטער על העתיד.
בערך פעם ביובל מתקשר אליו חבר ומזמין אותו לצאת לאיזה בר נידח, וגם זה קורה רק אם אין לזה מישהו אחר לצאת איתו.
בפעמים הנדירות בהן הואיוצא, אתה גומר מחדש הספה שלו, שיכור ומסריח.
גומר באופן דו משמעי.
בערך פעם בשנתיים, באחת הפעמים בהן הוא יוצא, הוא גם מביא הביתה בחורה. אישה. נקבה.
טוב, משהו עם ציצים.
גם אז, הואגומר על הספה. לבד.
אפילו ליידי בוי לי ייגע/תיגע בו. איכס.
מה אתה מחייך?
מה אתה צוחק?
זה אתה.
קום!
תעשה משהו עם החיים שלך! עם עצמך!
אתה הולך לאיבוד.. אתה לא שם לב?
בעצם..
אתה כבר שם.