אני שונאת את זה שאנחנו מתווכחים על כל דבר קטן..
אני שונאת את כל הריבים הקטנים שלנו..
הם משמעותיים בשבילי.
כשאמרתי לך את זה אתה לא הבנת על מה אני מדברת. אני כן שמה לב שאנחנו מתווכחים.
זה פשוט חוזר על עצמו יותר מדי. ואני שונאת את זה.
אבל אני אוהבת אותך כל כך ואם האהבה שלנו כרוכה בויכוחים קטנים וטיפשיים..
אז אני מוכנה לסבול את זה.. כי אני פשוט אוהבת אותך כל כך.
-
מחר יש בגרות בהסטוריה שלא למדתי אליה.
במתכונת קבלתי 22 (זה לא צחוק) ואני מוגשת על 40.
אני מזלזלת ואני במצב שפשוט קשה לי להתרומם ממנו. לא מצליחה לקחת את עצמי בידיים.
ויום אחרון וקצת מאוחר להזכר, ומאוחר להכל..
אני לא במצב טוב ואני יודעת את זה.
אני יודעת את זה מלהסתכל במראה, אני יודעת את זה מלחשוב.
אני יודעת את זה מללכת לישון לא מעט לילות בזמן האחרון עם עיניים רטובות מדמעות.
אני פשוט יודעת את זה.
ואני לא מדברת רק על מבחינת הלימודים.
לא יודעת מה נסגר איתי.. ואין לי למי לדבר. אין לי למי.
אני מדברת לעצמי כי אין לי למי לפרוק.. וגם פה זה כבר בקושי עוזר. אבל עדיף על כלום.
-
נמאס לי לבכות בגלל כל דבר
אני פשוט בכיינית.. בעיקר בזמן האחרון. וזה נמאס לי וזה מעצבן.
אין לי כח להמשיך לחפור פה פשוט אין לי כח..
ואם היה הייתי כותבת על הכל. ובא לי לספר למישהו.. באמת אבל..
ולמישהו שאני יודעת שאפשר..
אבל אני כבר לא בטוחה בכלל אם אני יודעת שאפשר. או יהיה אפשר בכלל.
יוווווווואוווו מזה הפוסט הסכיזופרני הזה דיי כברררררררר
ביי