אם יום אחד
אני אעלם לך
תדע שהלכתי
הלכתי ואני בטח לא אשוב עוד..
הלכתי לא כי אתה הלכת..
כי אתה גם נעלמת לי.
בטעות בטח..
אולי באשמתי.
אבל אתה הלכת ולא שמת לב בכלל.. איך השארת אותי.
אתה מכיר אותי ואוהב. או אהבת.
אולי זה נהיה אובססיה או הרגל.. אבל..
פשוט נעלמת.
ועכשיו אני לבד וכואב.. כל כך..
וכל השברים שהצלחת להדביק..
הם התפזרו עכשיו מחדש..
והם נשברו לרסיסים.. חלק כבר עפו ברוח.
אני בחיים לא אהיה שלמה בלעדייך. בחיים.
אני מצטערת אבל..
אולי יום אחד אני אלך.
ואם אני אלך תדע..
שפשוט אני מתה.
בלעדייך.
ואולי לא רק במובן המטאפורי.
כי אתה כל מה שנשאר לי..
ולך זה לא בדיוק אכפת.
החיבוק שלך הוא הכל בשבילי.. וכשהוא לא מגיע..
החיבוק הזה..
אז כלום לא מגיע.
ואז אתה פשוט מתרחק עוד קצת..
עוד צעד..
אחד.
אז כנראה יום אחד אני אלך.
ואם זה יקרה, כשזה יקרה..
אל תצטער.
פשוט תבכה עלי.
שאני ארגיש שלפחות עכשיו אכפת לך.