מה נאמר? מה נשתה?

ללא ספק תקופה מוזרה.

אז כולם יודעים, כל הדודים, כל הדודות.

אתמול, פגשתי את דוד שלי, וזה לא היה כמו שציפיתי, לצערי, העזתי לצפות.

ומבחינתו, רק הכחשה, או חוסר הבנה, חוסר הבנה מוחלטת, רק העמדת פנים.

צר לי, צר לי מאוד, גם אם כל ההאשמות של פירוק המשפחה יתלו על כתפיי,

אני לא מוכנה להיות איתו באותו חדר, באותו בית, לא מוכנה לנשות את אותו האוויר איתו.

ומבחינתי, זה מוצדק, מבחינתי, למרות זאת שאני פועלת לחלוטין מתוך הרגש, מבחינתי אני הצודקת.

אני סך הכל הקורבן, וכולם מנסים להביא אותי אל "דרך המלך", כמובן, דרך המלך עבורם, עבורי זאת דרך השטן.

וכל נגיע קטנה בנושא שוברת אותי לרסיסים, כאילו חזרתי בשניות לחיים שהיו לי לפניי שנים.

כאילו כל תקופת ההתבגרות, השינוי, ההבנה, נמחקו כליל, ונשארה רק הילדה הקטנה ללא מוצא, ללא כיוון.

ועד עכשיו כל מה שצברתי לא יכול לעזור לי להתמודד כמו שצריך.

סך הכל אני מחייכת, מתפקדת כרגיל, אבל תאמינו לי, לא כמו שצריך כלל.