אני שרה לאילנה [בתרגום מרוסית]: "תגידי אל תשתקי, שאת אוהבת אותי..."

אילנה: אבל אני לא אוהבת אותך.

אני: אז תשתקי.

אני הולכת לצידה של אילנה, נושאת הכלים שלי ושרה:

 you spin my head right round right round when you go down when you go down down

~אילנה מועדת וכמעט נופלת~

אני: are you going down?

~אני מתקשרת לאנטון כשהוא בדרכו לעשות פסיכומטרי~

אני: תהיה רגוע, אל תלחץ, הכל יילך בסדר.

אנטון: כרגע הדבר היחיד שמלחיץ אותי זה איפה אני הולך לאכול...

(בנים וקיבות הענק שלהם...)

בהמשך השיחה:

אני [עוברת לדרכים אחרות של הפגת מתחים]: אם אתה מוציא פחות מ790 אתה מוזמן לא להתקשר לפה יותר.

הראיתי לאנטון תמונות ילדות והוא רצה לפלח לי תמונת פספורט אחת.

אני: בשביל מה אתה צריך?

הוא: לשים בארנק.

אני: ואז להראות לאנשים ולהגיד להם " זאת חברה שלי, היא בת 4" ?

ליל הסדר

בוקר: אני מתעוררת ב8 וחצי, מקללת את עצמי על זה והולכת להמשיך ולהרוס את הראייה שלי מול המחשב.

כעבור זמן שנראה לי כמו נצח (אבל במציאות היה שעה+-), אילנה אהובתי משכבר ימים התחברה.

החלטנו שצריך להיפגש לרכילות והכנת שיעורי בית שהביאו בביוטופ. כלומר לרכל ואז להשתעמם למוות תוך כדי כתיבה על נמלים.

אז נפגשנו.

ואתם יודעים מה אילנה עשתה?

היא עטפה את הפלאפון שלי בנייר טואלט והדביקה את זה בסלוטייפ.

אחרי זה היא כתבה בשבילי שלט "יולה החסודה  (כן בטח...)",

אבל השם שלי לא היה מספיק צנוע בשבילה לכן היא שינתה את השלט ל"בת-יולה החסודה (כן בטח...).

בתגובה לכל מה שהיא עשתה לי עטפתי את הפלאפון שלה בנייר טואלט והבאתי לה מכות.

ערב: טחינת אוכל אצל קרובי משפחה.

כשראיתי שהערב המשפחתי הנפלא יסתיים מוקדם משציפיתי, קבעתי להיפגש עם חבריי הפרועים ולפסוע למסעדה בטיילת.

היה משעשע.

זה כל מה שאתם צריכים לדעת.

אה אחרי זה פגשתי את אנה ליד הבניין שלי [שהיא במקרה גם גרה בו...] לצידה חבר ובידה טוסט.

כופרת.

עכשיו משעמם לי. ואני מכורה לבאבלס במעגל.

מצבי קשה.