בית ספר לחיים

היום התחיל בערפל כבד.

אי אפשר היה לראות מטר קדימה...ממש כמו בחיים...

כל החודשיים האחרונים היו סוג של ערפל בשבילי.

לא היה משהו ממש נורא, אבל הרבה דברים קטנים שהרסו לי את המצב רוח.

היו לי חודשיים של ביקורים, אחד אחרי השני,

ביקורים מהארץ זה מעולה-

אבל במשך קרוב לחודשיים לא היה לי את הבית שלי לעצמי,

ואני כ ל - כ ך  צריכה את זה.

היו לי חודשיים של בלאגן עם הדירה,

בעלת הבית החליטה שהיא רוצה עוד כסף,

החימום לא עבד והמעלות החלו לגרד את האפס...

התרחקתי-מרצון ולא מרצון- מאנשים שהיו מאוד קרובים וחשובים לי,

נתתי למצב הרוח שלי ליפול וליפול,

ושקעתי בבעסה של עצמי.

היום, בדרכי מהעבודה הבייתה,

נסעתי ברכבת ותפסתי את עצמי על חם עם חיוך מטופש על השפתיים.

הסתכלתי דרך החלון בעיניים עייפות...

הערפל הכבד של הבוקר התחלף בשמש.

אומנם שמש שקרנית, לא כזאת שמחממת,

אבל היה אור בחוץ ושמיים בהירים- אירוע נדיר לימים האחרונים.

חשבתי לעצמי שהחיים יפים, דברים זזים ובסוף מסתדרים.

אני מוצאת את עצמי מכירה ומדברת עם אנשים שלא התחברתי אליהם קודם.

אנשים שהיו שם תמיד מתחת לאף שלי-(במקרה שלי זה מעל האף...די קטנה..)

ואף פעם לא הסתכלתי טוב מספיק בשביל לראות אותם.

אנשים שמצחיקים אותי, שכיף לי לדבר איתם,

אנשים שנמצאים שם לעזרתי, אנשים אמיתיים.

על כל חלון שנסגר- נפתחת דלת...זה כל כך נכון.(למרות שכשהחלון נסגר- זה כל מה שמעניין אותנו..הסגירה..)

משהו הולך-משהו בא.

מישהו מתרחק-מישהו אחר מתקרב...

התזזיתיות של אירועי החיים בלתי ניתנת לשליטה,

בלתי ניתנת למעקב...

הכל משתנה מקצה לקצה בלי שנספיק להרגיש.

אז ראיתי את השמש, חייכתי לעצמי,

קניתי לי דיסק במתנה,

אכלתי קוסקוס של אמא (שאריות מהביקור..),

ועכשיו כל מה שנשאר זה להתנתק מהמחשב כבר

וללכת לארוז...

מחר עוברים דירה!!!!

רק דברים טובים.