בית ספר לחיים

שוב אני.

אני אורזת את הבית,

או הגדרה טובה יותר תהיה-

מנסה לארוז...

אני שונאת את זה ועשיתי את זה כבר יותר מידי בשנתיים האחרונות.

לארוז לפרוק

לפרוק לארוז...

בעודי מתהלכת בבית מצד לצד,

לא ממש יודעת מאיפה להתחיל,

קפואה מקור

ולא מרגישה את האצבעות שלי,

שמעתי את השכנה ממול,חולת הנפש,

צורחת.

צורחת כמו שהיא צרחה לעצמה ימים ולילות

במשך שלושת החודשים האחרונים.

אז בהזדמנות חגיגית זו

רציתי לומר לאל הדירות-

גם אם הוא סוג כזה של אל שלא מבקר פה,

תודה.

תודה תודה תודה.

תודה שביקשו ממני סכום שלא יכולתי לעמוד בו.

תודה שיש לי סיבה מספיק טובה לעבור

ולא לשמוע יותר את ה"חולת" צורחת. דופקת דלתות.

תודה שבעוד יומיים אשב בספה החומה החדשה שלי,

בבית החדש שלי,

עם ההסקה החדשה שלי,

עם החבר החדש שלי...(שווה לנסות לא?...)

אשב בספה החומה החדשה שלי

ואשכח שהפוסט הזה נכתב בקושי רב

ובאצבעות קפואות...