בית ספר לחיים

(פוסט אחרון להיום.מבטיחה)

ארזתי.

סוג של.

כל הבית הפוך אבל בגדול, נגיד, ארזתי.

תמיד כשאני אורזת דירה

אני אורזת איתה הרבה יותר מחפצים.

אורזת זכרונות.

אורזת תקופה.

אורזת רגעים.

בדירה אחת ארזתי את הרגעים הראשונים שלי פה.

את כל ההתחלות. את כל הפחדים.

את סמיילי שעזב אותי וחזר לארץ.

בדירה אחרת ארזתי את הסקס הכי טוב שהיה לי,

ההוא שהביא אותי לשיא הבלתי נשבר של 4...

וגם את הסקס הכי גרוע שהיה לי...

(הגודל לא תמיד קובע!)...

בדירה הבאה ארזתי התמודדות.

עם עצמי, עם החיים...

ארזתי חברות טהורה וחסרת אינטרסים

שהתחילה בקיצי.

ארזתי את השינוי הכי גדול שנעשה בי-

אני כבר לא שונאת כפות רגליים

ואפילו נהנית מfoot massage....

בדירה הזאת אני אורזת בעיקר בלאגן.

בחיים, בדירה,במטבח בעיקר...

אורזת בריחה- מעצמי, מהאמת...

אורזת ארוחות של סלט ופרנץ' טוסט

(וכן, אני יודעת להכין גם מעבר לזה!!),

אורזת את המחשב

שהפך להיות חלק בלתי נפרד ממני...

כל אריזה של דירה היא אריזה של הרבה יותר מזה.

מוצאים מכתבים ישנים שנשכחו,

תמונות שמעלות חיוך,

רגעים קטנים כגדולים שקרו במקום הזה בזמן ההוא

וייישארו זיכרון.

אז אני לוקחת את כל הרגעים והזכרונות

ועוברת מכאן.

פותחת דף חדש בכל כך הרבה מובנים,

הרבה מעבר לבית חדש.

מחליטה שמעכשיו אני לוקחת את מה שיתנו לי ואסתפק בזה.

אמשיך לאהוב את מי שאוהבת-

גם אם מרחוק.

אלחם על מי שחשוב לי גם אם לא אנצח.

אפסיק להילחם על מה שלא חשוב,

כי רק שלום יביא לי שקט.

ארזתי. סוג של.

אני מוכנה ומזומנה לדף חדש.

מי יתן וזאת תהיה הדירה האחרונה שלי באמסטרדם,

ושכשאארוז אותה יהיו מלא זכרונות טובים לארוז....

(אפשר גם לנסות לשבור את השיא..חחח...)

לילה טוב.