בית ספר לחיים

נסענו ביחד לזנזיבר.

אני והיא.

הכרנו שני בחורים שלימדו שם צלילה.

היא הייתה עם אחד ואני עם השני.

אצלם זה הפך לסיפור אהבה.

היום, חמישה וחצי חודשים מאוחר יותר,

הם הצליחו להגשים את החלום.

היום בשעה 9:40 בבוקר

הם נחתו ביחד באמסטרדם.

חמישה וחצי חודשים של דמעות,

של תהיות,

של מחשבות,

של ייאוש ושל חוסר ידיעה מה יהיה.

חמישה וחצי חודשים של מלחמות

אם זה שווה להפוך את כל החיים בגלל זה,

מלחמות על ויזה להיכנס למדינה,

מלחמות לקבל אישור לחופשה וליסוע לראות אותו,

כי הגעגועים יכולים להטריף...

עכשיו הם הולכים לקנות לו נעליים,

כי הוא מאז ומתמיד חי בקיץ.

אני מעריצה את הסיפור שלהם.

מין רומיאו ויוליה כאלה.

הגורל הפגיש אותם בקצה השני של העולם,

והם עשו הכל בשביל לעזור לגורל לעשות אותם מאושרים.

אני מעריצה אותם על שנלחמו בשביל האהבה.

נלחמו בשביל מה שהיה נראה להם הכי טוב בשבילם,

נלחמו גם כשהיה נראה ששום דבר לא מסתדר לטובתם...

אחחחח...אהבה מוצאים במקומות הכי לא צפויים.

פתאום אני מאמינה בזה.

מאמינה באהבה. בגורל.בסיפורים כמו בסרטים...

מאחלת להם את כל האושר בעולם,

מגיע להם את זה.

bro, welcom bij amsterdam

נדאג לך טוב טוב.

מתה כבר לראות אותכם,

moja na nusi.(מטר וחצי באפריקנית. במקרה זה גם הגובה שלי...)