בית ספר לחיים

דווקא הוא נותן לי הרגשה של בית.

דווקא הוא, שהכרתי כאן, רחוק מהבית, לפני כשנתיים.

הוא בא לביקור, ואני מתפנקת על כל רגע שהוא כאן.

"אווזה רוצה קפה?"- כשאני רק פוקחת עיניים.

"אווזה מה לבשל לנו?"- כשהבטן דורשת קצת אוכל.

"אווזה תקחי שאכטה..." - כשהוא מעשן ג'ויינט אחרי ג'ויינט,

ואני מסתכלת בקנאה, מסרבת להצעתו,

ומקללת את היום בו חתמתי על הטופס ההוא, שאסור לי לעשן סמים...

אני אוהבת שאנשים אומרים שהם אוהבים,

והוא- הוא לא מפסיק להגיד. (איזה כיף לי.)

כמה שטוב לו כאן איתי,

כמה שכיף לנו ביחד, מתקשקשים כל יום עד 4 בבוקר...

כמה שהוא אוהב אותי,

כמה שאני כוסית..(שקר. השמנתי, אבל מי אני שאתווכח....)

בקיצור-

it feels like home.