בית ספר לחיים

בשבועים האחרונים לא הייתי בדירה שלי.

פיניתי אותה לטובת אורחים למיניהם.

הקפה מחכה לי, כשאני יוצאת מהמקלחת בריח קיווי.

הטוסטים מחכים לו, כשהוא יוצא מהמקלחת בריח איב סאן לורן.

אני חותכת סלט, הוא מכין חביתות.

הוא בעבודה-אני מנקה את הבית.

אני חוזרת מהעבודה- בקבוק יין ושתי כוסות ממתינים לי על השולחן.

אני מצוברחת-הוא מחבק.

הוא שמח- אני מתרגשת בשבילו...

בדירה קטנה ברחוב רועש, במעלה המדרגות,

מצאתי לי את הבית (השני) שלי.

עם הפיג'מה שהוא נתן לי-שגדולה ממני בכמה מידות,

עם השלט האוניברסלי- שאין לי מושג איך משתמשים בו,

עם הוויכוחים על מי יקום ראשון למקלחת (ותמיד בסוף זה אני..),

והוויכוחים האינסופיים על מי מאיתנו נוחר (הוא!)... אבל רק כשהוא מצונן...

עם הרבה הצקות, הרבה צחוק, והרבה אהבה

קיבלתי ממנו הכי הרגשה של בית שאפשר לתת.

ת     ו     ד      ה  ! ! !