בית ספר לחיים

הבטן שלי מקולקלת. לא ממש ברור לי לָמָה.

ברגעים כאלה מרגישים כמה חסרה המשפחה.

אמא שתציק לי כל 5 דקות לבדוק אם אני בסדר,

אבא שירצה לפנק אותי כל היום ולא יצליח להבין

שעדיף שאני לא אֵגָע באוכל.(מלבד אורז. בסדר בסדר!!).

ברגעים כאלה מרגישים כמה חסרה הזוּגיוּת.

מאהב שייכנס איתך למיטה בלי להירתע,

שיחבק אותך וילטף לך את הבטן.

שיענה לכל הטלפונים שאין לך כוח אליהם...

ברגעים כאלה מרגישים שבדיוק היום

היו לכם מליון תכנונים לעשות וכמה אתם מפספסים..

(האמת,היום זה היום חופש שלי

והייתי אמורה ליסוע עם בוטן,קוואלה ושוּל ללונה פארק ההולנדי...)

סססססססססעמק.