בית ספר לחיים

עוד יום הגיע לסיומו.

הם חוזרים מהעבודה, קצת טלוויזיה ונכנסים למיטה.

הם במצב רוח טוב, אז מחליטים גם לעשות סקס היום. מתפשטים.

התנוחה הרגילה, הקולות הרגילים. גומרים.

הם שוכבים עירומים במיטה הגדולה שלהם,

בדירה התל אביבית שלהם,

ובוהים בתקרה הישנה שלהם.

תקרה שמתקלפת ומתפוררת, כמעט כמו היחסים ביניהם.

שניהם מסתכלים למעלה בשתיקה,

כל אחד תוהה אם יכול היה ליפול טוב יותר.

אם זה כל מה שיש, אם זה לכל החיים, ואם זה מספיק.

היא חושבת אם זה הזין היחיד שאי פעם היא תמצוץ.

הוא תוהה אם אי פעם היא תיתן לו להיכנס מאחורה.

היא חושבת על זה שתמיד רצתה להזדיין על חוף הים.

הוא חושב על המוכרת הכוסית שראה היום, ולא יוכל לזיין אותה לעולם.

היא חושבת על האקס המיתולוגי, ואיזה ילדים יפים יכלו להיות להם

אם לא היה בוגד בה עם החברה הכי טובה שלה.

הרדיו מנגן גלגל"צ. שתיקת הכבישים.

עברי לידר שר על אהבה גדולה...

"ואולי, הוא יהיה הדבר שבשבילו החזקת חיים...."

והם שותקים, עירומים, ותוהים....

תוספת עריכה-

בגלל שעשיתי לכולם דיכאון קל עם המחשבה על זה שהאהבה דועכת,

הנה פוסט שכתבתי מזמן,על האהבה הכי גדולה ואמיתית שראיתי בחיי.

חיים שלמים של אהבה היו להם.