בית ספר לחיים

מחפשת את מי שיעטוף אותי בידיו, יחבק, ילטף,

מי שידע מתי לשתוק ומתי לנסות לדובב אותי.

מי שידע בדיוק איזה מוזיקה לשים לי בהתאם למצברוח שלי,

מי שיקבל את העקשנות שלי בהבנה אך לא יוותר על להתווכח איתי.

מי שידע לצחוק עליי ועדיין לא לעבור את הגבול הרגיש שלי.

מי שיקבל את מצבי הרוח שלי ולא יחשוב שאני משוגעת בגללם.

מי שיחזור הבייתה עם מתנה קטנה קטנה עם משמעות גדולה,

סתם כי חשב עליי כשהלך ברחוב.

מי שירים אליי טלפון מיד אחרי שהתעורר,

מי שיבשל לי, שישתכר איתי, שישתטה איתי,

שיצחק ממני, ושיקרע אותי מצחוק.

מי שידע להעריך את מה שאני נותנת לו.

מי שירצה לפנק אותי, שירצה לדאוג לי, לטפל בי,

ועדיין ידע להיות רך ולהתחפר בין ידיי, לתת לי לטפל בו.

מי שיהיה חזק, אבל ידע גם לתת לי להיות החזקה.

מי שלא יתקמצן על מחמאות וחיזוקים.

מי שלא יתקמצן.נקודה.

מי שלא יצטרך תמיד להיות מקום ראשון.

מי שיהיה טוב אליי גם כשאנחנו לבד וגם כשבפומבי. בלי משחקים.

מי שידע לנער אותי כשאני סבתא ולהוציא אותי מהבית.

מי שיזמין אותי לסופ"ש בצימרים בצפון, סתם בשביל זמן איכות.

מי שלא ינצל את זה שהוא מכיר אותי כדי לפגוע בי בנקודות הכי כואבות.

מי שירד איתי על בקבוק יין אדום,

מי שינשק אותי כך פתאום, כי בא לו.

מי שירצה שאכיר את החברים והמשפחה שלו,

ושיהיה לו חשוב שיאהבו אותי ושאוהָב אני אותם.

אני מחפשת אותו, את זה שיאהב אותי,

את זה שיקח את כל החבילה הקטנה והבעייתית הזאת שנקראת "אני".

אני מחפשת אהבה, אפילו שאומרים תמיד

"אם מחפשים לא מוצאים"...

אל תאמינו.

שנים שלא חיפשתי,

ושנים שלא מצאתי...