בית ספר לחיים

אני עוד עומדת במקום, בשלולית של דמעות,

ואתה כבר רצתָ קדימה במהירות מסחררת.

השארת אחרייך את כל האבק,

אבק אותו אני נושמת.

נושמת אותך ונחנקת.

אין לי אויר,

מנסה להרים את ראשי,

רוצה להגיע לסוף המסלול.

רוצה לעקוף,

להיות מקדימה,

לצאת ממעגל העצב הזה,

להתחיל מחדש במסלול אחר.  

בחיים אחרים.

במדינה אחרת.

עם אנשים אחרים.

נמאס לי לבכות.

אני מנסה למצוא שלווה,

בינתיים שלוותה זה הכי רחוקה שאגיע. ולא הפאב.