כשחשבתי לחזור לארץ ולחגוג את היומולדת שם- החבר'ה באמסטרדם התבעסו עליי. איך יכול להיות שאני לא רוצה לחגוג איתם?
כשהחלטתי להישאר לחגוג כאן- כמה אנשים בארץ כעסו ונעלבו. איך יכול להיות שאני עוד מעדיפה את אמסטרדם...
יומולדת זה תמיד זמן שאני עושה חשבון נפש, על החיים שלי והחברים שלי והשאיפות שלי וההישגים שלי.
השנה ביומולדת 25 אני קרועה בין שני מקומות. שני מקומות שעד לפני חודשיים- שניהם הרגישו לי בית. היום בכל אחד אני מרגישה חצי בית. באף אחד לא לגמרי.
השנה,ביומולדת 25, יש לי כל כך הרבה איחולים לעצמי, כמו שלא היו לי מעולם. השנה, יותר מכל שנה אחרת, נורא בא לי שדברים כבר יסתדרו. שכבר אמצא מנוחה למחשבות שלי. שכבר אמצא כיוון. שכבר אמצא עבודה. שכבר אצליח להירגע, להפסיק להילחץ ולהפסיק לדאוג. שכבר אצליח לשחרר דברים שאני נאחזת בהם בציפורניים. שאצליח להחליט כשמגיע הרגע. שאצליח לקחת איתי את מה שעושה לי טוב ואוותר על מה שגורם לי כאב. שאצליח להיות חזקה בחיים האלה ולהפסיק ליפול ולמעוד מכל משב רוח שמגיע...
השנה, ביומולדת 25, אני מרגישה מצד אחד כל כך ילדה- לא יודעת כלום על החיים האלה, ומצד שני כל כך זקנה- אין לי זמן לעשות את כל הדברים שהייתי רוצה...
השנה, מבולבלת מתמיד, אובדת עצות, מחפשת כיוון, מחפשת משמעות, מחפשת את עצמי,
ביומולדת 25,
אחגוג את החיים שלי עם כמה אנשים שיודעים לשמח אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
