זרועותיו עוטפות גופה
היא מרגישה כל כך בטוחה
הוא נושק למצחה
היא מחייכת לעצמה
הוא מדבר על עתיד משותף
היא חוששת אך מצפה
הוא אומר שהוא כל כך אוהב
היא מתפללת שהאהבה הזאת שלהם
לעולם לא תיגמר....
בין עבר מורכב לעתיד מעורפל ולא ידוע- אני בוחרת להתמקד בהווה...
בחיבוק שאני לא רוצה להינתק ממנו, בחיוך המדבק, בהנאה מהפשטות, במילים אוהבות שלעולם לא יימאסו עליי, בהפגנת אהבה וברגישות שמרגשת אותי בכל פעם מחדש, בדיבורים על שבת בבוקר בדירה המשותפת שעוד אין לנו- עם כוס קפה והרבה קיצי...
למרות הפחדים והלחצים שאני תמיד גוררת עם עצמי- בפעם הראשונה בחיים שלי אני מחכה ומצפה בכיליון עיניים לעתיד. לעתיד שלנו. כיף להשתעשע במחשבות על מה יהיה. על איפה נחיה...בעיר או במושב, בית פרטי עם דשא או קומה 70 עם נוף לים- בכל מקרה, העיקר שזה יהיה ביחד.
כאבי העבר לימדו אותי לא לתת את כל ליבי כדי שלא יישבר.
הפעם, בפעם הראשונה, אני נותנת את כל ליבי בלב שלם, בתקווה שגם יישאר שלם...
אני מרגישה טוב יותר. אני רוצה להיות יותר. יותר קלילה, יותר פתוחה, יותר יפה, יותר מעניינת.
אני אוהבת אותו, ואני חושבת שאין לי מספיק מילים להסביר (לו, לחברים, לעולם) עד כמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
