בית ספר לחיים

אני מנסה לשים את האצבע על הסיבה שגרמה למהפך הזה-

איך הפכתי מבנאדם נורמלי למה שאני עכשיו.

איך פרחתי במקום אחד, הייתי בטוחה בעצמי והערכתי את עצמי

ועכשיו כל הביטחון העצמי שלי נעלם לחלוטין?

איך יכול להיות שמהרגע שחזרתי לארץ אני לא מפסיקה לבכות,

לא מפסיקה לפחד, לא מפסיקה לזלזל ולהמעיט במה שיש לי להציע,

ועכשיו גם נוספו סיוטים בלילה- מה שאומר שגם זמן המנוחה הלך לעזאזל...

כשהייתי באמסטרדם, בתקופותיי הטובות ביותר שם,

חששתי שכשאחזור לארץ תחזור איתי האווזה הישנה. הפחדנית.המבוהלת.

לצערי האווזה שחזרה איתי היא אפילו גרועה יותר מהישנה....

אני כל כך רוצה לצאת מזה. אני כל כך רוצה להרים את הראש.

אני כל כך רוצה להוציא את גוש הדמעות הזה מהגרון שלי.

אני כל כך רוצה להירגע.

איך לעזאזל עושים את זה?....