בית ספר לחיים

איזה הורים יש לי.

אין דברים כאלה.

שלחתי להם ס.מ.ס והצעתי להם לבוא לתל אביב לאכול איתי ארוחת ערב.

אבא שלי התקשר להגיד שהם יבואו מחר כי הם יהיו בדרך לסבא וסבתא שלי בכל מקרה.

אחרי דקה וחצי הוא התקשר שוב:"מתי את רוצה שנבוא?".

ב7 וחצי הם היו אצלי עם ארוחת ערב והיה מעולה.

בסיום הארוחה אבא שלי הכין קפה שחור (כן כן, בגיל 26 וחצי התחלתי לשתות קפה שחור...),

ואני התעניינתי מה גרם להם להחליט לבוא בסופו של דבר..

"שמענו את הקול שלך".

המשפחה שלי תמיד נמצאת מאחוריי ומסביבי לאסוף את השברים מכל הכאבים שאי פעם עוברים עליי,

ובמיוחד מאז הכאב האחרון שניפץ אותי.

ההורים שלי שומעים כל מה שעובר עליי בשיחה של דקה.

הם יודעים מתי אני חייבת אותם לידי ומתי להתרחק.

שלחתי להם ס.מ.ס תודה שהם באו ושהייתי צריכה את זה כי היה לי שבוע קשה.

"אל תדאגי, האהבה תגיע" הם החזירו.

אין דברים כאלה.