בית ספר לחיים

יש הוכחות שהזמן עושה את שלו, וזה דווקא זמן מעולה בשבילי לגלות שהקלישאה הזאת נכונה....

פעם בכיתי עליו כי הוא רצה אחרות ולא אותי,

היום הוא אחד הדברים הכי טובים שיש לי בחיים- למרות שיש לי אותו במינון נמוך.

אנחנו מאלה שיכולים להיפגש פעם בחצי שנה וזה ירגיש כאילו מעולם לא נפרדנו.

אנחנו מאלה שיכולים לדבר עוד ועוד ועוד ועוד ולא ייגמר מה לספר ולהגיד.

אנחנו מאלה שכבר 4 שנים עוקצים אחד את השני באותן עקיצות ומספרים את אותן בדיחות. וזה עדיין מצחיק.

הוא כזה שיכול לא להיות איתי בקשר חודשים,

אבל ברגע שאעבור את התקופה המסריחה בחיי הוא יתייצב לצידי.

הוא כזה שיודע מה להגיד ואומר לי את האמת גם כשהיא כואבת.

הוא כזה שאני יכולה תמיד להגיד לו בדיוק מה אני חושבת עליו, גם כשזה רע.

הוא כזה שיודע לעודד אותי מבלי להכניס שום קלישאה מעצבנת למשפט שלו.

אני כזאת שאהבה זה אחד הדברים שהכי חשובים לה בחיים.

אני כזאת שכרגע שברו לה את הלב וניפצו אותו לרסיסים. ואז גם דרכו עליהם.

אני כזאת שמסרבת להפסיק להאמין באהבה.

אני כזאת שחזקה יותר ממה שאי פעם האמנתי על עצמי שאני מסוגלת להיות.

אני כזאת שתתגבר ותרים את הראש חזרה למעלה,

כי יש לי כמה אנשים בחייים שעוזרים לי לאסוף את השברים,

אחד אחד. אפילו שזה לפעמים כבד, ואפילו שזה לוקח זמן.

אני כזאת ברת מזל.

(סמיילי, תודה. אתה מצדיק את השם...).