בית ספר לחיים

אני יודעת שאסור להסתכל לאחור בחרטה,

אבל כל כך הייתי רוצה לחזור 3 חודשים לאחור,

לתקן את הדברים לפני שהם מתקלקלים ועולים באש.

להזכיר לו בכל יום, דקה ושנייה שעוברת- למה אנחנו ביחד.

הוא בטח כבר שכח ולא מעוניין להיזכר..

הייתי רוצה שוב לשמוע אותו מדבר על האהבה שלנו במילים של נצח.

במילים של "נועדנו".

הייתי רוצה את החיבוק שלו סביבי,

כי זה הדבר הכי מחזק שיש.

עכשיו הוא מחזק גוף אחר....

הייתי רוצה למחוק מהראש שלי כמה דברים שרק מכאיבים לי יותר.

הייתי רוצה לשכוח כמה אהבנו.

זה קשה להמשיך הלאה עם הזיכרון הזה...

הייתי רוצה להיות במקום אחר. מקום שלא הכל שם מזכיר לי אותנו. אותו.

הייתי רוצה לדעת שכואב לו כמו שכואב לי.

אבל אני יודעת שזה לא המצב...

הייתי רוצה לדעת שיש לו שמץ של מושג מה עובר עליי.

הייתי רוצה לדעת שזה מזיז לו.

הייתי רוצה שזה לא יהיה בראש שלי כל היום.

הייתי רוצה, יותר מהכל, שנאהב שוב ונהיה יחד. שהכל יחזור לקדמותו.

****(אם אני לא אוציא את זה כאן, אז איפה?....רק כאן מותר לי להגיד הכל. כמעט.אז  אין ברירה. תסבלו בשקט).