בית ספר לחיים

הבוסית עשתה לי שיחה לרגל 3 חודשי עבודה.

מעולם לא שיבחו אותי כל כך הרבה,

מעולם לא הרגשתי כל כך הרבה פירגון במקום עבודה.

היא אמרה שאני תורמת כל כך הרבה לאווירה ולאנשים סביבי

בשקט הנפשי לי,

בשלווה, ברוגע, בבגרות,

אמרה שזה דבר אדיר לדעתה שאני מצליחה תמיד לראות את הדברים הטובים,

שאני מתאמצת  לראות את חצי הכוס המלאה ולא להתלונן על מה שאין....

הסתכלתי בה בשוק שזה הרושם שעשיתי עליה.

לראות את חצי הכוס המלאה זה משהו שאני מנסה כבר שנים לעבוד עליו....

טוב לדעת שלפחות כלפי חוץ זה עובד לי...

(וקטנה בלי קשר ובלי ערך-

עשיתי סדר בארון והוצאתי בגדי חורף.

מדדתי חולצה שלא נגעתי בה מאז שעזבתי את אמסטרדם.

בכל גופי עברה צמרמורת... לחולצה היה את הריח שלו מאמסטרדם.

של הכביסה שלו. של המצעים שלו. של הבית שלו. של העבר שלנו...)