בית ספר לחיים

יום שישי לקראת ערב של ארץ ישראל זה משהו שאין בשום מקום אחר.

הרחובות מתרוקנים אט אט, הכבישים הופכים שקטים,

החנויות נסגרות (ומישהו שכח להזכיר לי שגם האוטובוסים נגמרים מוקדם...).

מין הרגשה כזאת של משהו קסום אפפה אותי היום

(או-כמו שבוטן אמר לי כשעניתי לו לטלפון היום-"את נשמעת שמחה,מה קרה??").

דברים מתחילים להסתדר. בקטנות.בדברים הכי לא קריטיים, אבל עדיין עושים כיף קטן.

ואגב-

קפה נטו צריכים לעשות לי כבר כרטיס חבר מועדון

(או לשלם לי על טיפול בהרעלת קפה...).

אגב2-

יש בארץ הרבה גברים יפים. איזה כיף.

אגב3 ואחרון-

בדירה מעל הדירה של אחותי יש מסיבת יומולדת לאיזה ילדה.

שרית חדד צועקת בקולי קולות  "אני קצת משוגעת" (איזה שכונה)

וזה רק עניין של זמן עד שהריצפה תתרסק לי על הראש.

איזה קרחנה הולכת שם! הם בטירוף הריקודים!

הגעתי לארץ לפני 5 ימים.

היום היה היום הראשון שהסתיים ללא בכי.

תודה לאל.

התקדמות חיובית.

פורטיסחרופמשינה עשו לי טוב.

פתאום כל המילים חדרו לי ללב-

"תחזור תחזור" עשה לי עצוב.חשבתי על בוטן.

"אין מקום אחר" עשה לי חיוך. אני בארץ.

"כמה שאני אוהב אותך" עשה לי צמרמורת. בא לי אהבה.

יהיה בסדר.

מחר חיפושי דירות. תחזיקו אצבעות.

יהיה בסדר.

אתרגל לחברים בשלט רחוק,

אתרגל לזה שבארץ הכל שכונה-לטוב ולרע,

אתרגל לזה שחם לי כל הזמן,

אתרגל לזה שלא אומרים באוטובוס שמות של התחנות...

אתרגל להכל. כמו שהייתי רגילה קודם לכן.

יהיה בסדר.חייב להיות.

זה הבית שלי.

מי יקבל אותי בזרועות פתוחות אם לא הבית שלי??...

לילה טוב.

וסליחה שאני לא יצירתית לאחרונה.

כל מה שיוצא ממני זה עדכונים על מה שקורה איתי,

כי הראש עמוס מידי בכדי להוציא דברים פיוטיים...'צטערת....

זה היה באוגוסט 2002. כמעט 4 שנים.

הייתי אז אותה אווזה, אבל קצת אחרת...

אז עם מיני דיסק, היום עם איי פוד.

אז עם חברות מהצבא, היום עם בוטן.

אז מפוחדת מהלא נודע, היום מלאת ציפייה.

אז בתולה, היום יודעת דבר או שניים על סקס.

(על אהבה, לעומת זאת, לא למדתי הרבה...).

אז עם 7 קילו יותר, היום עדיין לא שלמה עם הגוף שלי.

אז לזמן בלתי ידוע, היום לשבועיים.

אז ב-1150 דולר, היום ב-242 יורו.

אז עם כרטיס בטוח, היום עם סטֵנד-בָּאיי.

שם עשיתי את זה בפעם הראשונה,

שם הכרתי את דיויד בפעם הראשונה,

שם הציעו לי אורגיה בפעם הראשונה,

שם הייתה לי דלקת חניכיים לראשונה,

שם אמרתי לראשונה שאני מאושרת,

שם נתתי לעצמי להשתחרר מעצמי. לראשונה.

אני מקווה לחוות, ולו לרגע,

את תחושת האושר שהייתה לי אז,מכל כך מעט.

מלראות חוף ים, משייק אבטיח ובננה,מהריחות, מהקולות....

הערב ב-20:45, שעון אמסטרדם,

בוטן ואנוכי נתפלל שיהיו מקומות פנויים על הטיסה לתאילנד.

תתפללו איתנו.