בית ספר לחיים

כבר חודשים אני בלחץ מהערב הזה,

ידעתי שהוא יגיע איתה,

וידעתי שהעובדה שאני שם זה הדבר האחרון שיעניין אותם.

דווקא התמודדתי יפה,

אפילו שהם התעקשו ללכת מחובקים כל הערב כאילו חיברו אותם בדבק.

אפילו שזאת הפעם הראשונה אי פעם שאני רואה אותו עם מישהו שהוא לא אני.

אמרנו "אהלן",

נשמתי עמוק,

הסתכלתי לכל כיוון חוץ מהכיוון שלהם,

ונדבקתי לחברים הטובים שלי...

הפכתי לברזל.

אין לי ממש זמן לכתוב,

אז תסתפקו בתמונה....
(ו...סליחה,אפשר שיהיה קצת יותר גשום??....)

והלכו המילים לאיבוד.

נשאר רק ריחוק.

רק שתיקה.

הלך החיוך, הדיבור,

נשאר רק הגוף,

והוא ריק.

אשלייה של קירבה

בצורת חיבוק.

חיבוק ריק מרגשות.

ריק מאהבה.

נשאר רק הגוף.

והוא ריק.