מתסלסלת סחור וסחור

פסח בא,

השיגעון הניקיוני של אמא גם הגיע.(לא נעים).

אחד מתפקידי הרבים הוא כמובן סידור חדרי המבולגן בצורה מיוחדת עד מאוד. פשוט ככה.

אמי היקרה הוציאה את קופסאות הברכות והמכתבים.

בעוד מדפדפת, על קרטוני הנייר, בריסטולים, נייר קטנים, פתקים, דפי פלויו. 16 שנה עברו בידי. דמעות הגעגוע והנוסטלגיה עלו בעייני.ברכות מימים ימימה, ברכות מיולדת 3, 4 ו5.. שנים שעברו בחלוף לא זמן הסתגלות. ברכות מחברות של אמא, חברות היסודי, חברות מחו"ל. מכתבים בערית עליגה, מכתבים באנגלית. ערבית עדיין לא היה.

מכתבי אהבה, מכתבי סליחה, מכתבי כאב, מכתבי געגוע, מכתבי תודה, מכתבי פרדה, מכתבי ודוי. ברכות יומהולדת, שנה טובה, חג שמח, בת מצווה.

מידי שנה ביום כיפור אני נהנת לשבת ולקרוא ולבלוע כל פיסת זיכרון משמה. לזכור, להזכר באותו הרגע של פתיחת הברכה, אותו יום ההולדת, אותו יום יחדיו.

דבר שאני הכי אוהבת לשמור, וכמו כן הכי חשוב לי זה פתקי העעברה בשיעור. יש לי מכל שנות החטיבה. באותו הרגע ששמתי אותם שמה אמרתי עוד כמה שאני אני אצחק מזה. וכן אני עדיין צוחקת מזה.

שמרו כל פיסת זיכרון מרגעים, טובים או רעים. מידי שנה, סדרו את אותה הקופסא.

קופאת ברכות, מכתבים וזיכרונות...