אז הנה עדכון חדש ומחודש.
עבר עליי חודש... שונה.. חודש טוב למען האמת.
היו את הימים שאי אפשר היה לסבול, של בכי. רצון למות. מחשבות וכו'.
אבל הנה עכשיו אני חדשה. נקייה. גאה בעצמי.
השבוע הראשון היה הגרוע מכל.
אבל בדיוק כמו שנוי אמרה, עוד חודש תסתכלי אחורה ותראי שבסוף הכל יסתדר.
הכל מסתדר. בהווה.
להבין אנישם אני כבר לא מנסה, כי זה מיותר.
שני בנים אתמול צחקו שאמרתי שאני מנסה להבין אותם. אז כן, זה בלתי אפשרי להבין אנשים. בלתי.
אחרי שנה, לפתע אני מגלה את הכיף שבחברות. אני נהנת.
אני יוצאת, מבלה, מנצלת את השביתה. כמו שצריך P:.
אני יותר מידי מתאכזבת מאנשים לאחרונה. דווקא מאלה שחשבתי שאני בחיים לא אתאכזב.
אנשים נהיים מגעילים.
אני רואה צד באנשים, שהוא מגעיל.
אני לא יודעת אם זה צד חדש, או משהו שהיה ובחרתי להתעלם.
אבל עכשיו הוא שמה.
איכס יש לומר!
אני בסדר עכשיו. תודה.
לכל מי שאכפת. תודה שהיה פה בשבילי.
"לאהוב, פירושו להסתכן שלא להיות נאהב. לקוות, פירושו להסתכן באכזבה. אבל אנחנו חייבים להסתכן, משום שהסיכון הגדול ביותר בחיים הוא לא להסתכן בכלל. אדם שלא מסכן כלום, אינו עושה כלום, אינו רואה כלום, אין לו כלום, והוא לא כלום. הוא אינו יכול ללמוד, להרגיש, להשתנות, לגדול, לאהוב, ולחיות."
אני מחקתי את כיתה ט'.
בכל המובנים.. ואת כל מה שבא אחריה.
מתחילה מחדש.
ועכשיו באמת.
אדם חדש- בתחת שלי חחחחחחחח