מתסלסלת סחור וסחור

עידכון, סתם כי בא לי.

הימים עוברים.

שבועות חולפים.

תכף חודשים.

וכן, אני נהנת מהם. מהחידושים שלי. גילויים. תבונות כאלה ואחרות.

התחלתי לחקור מחשבות ונקודות מבט של אנשים. זה ממש מעניין.

אני שמה לב, לא שתמיד לא ידעתי את זה.

אבל יש כל כך הרבה דעות בעולם.

כל אחת שונה. אולי דומה. אבל שונה.

מעניין אם יהיה אי פעם דעה, אותו הדבר.

כל אחד רוצה משהו שונה, מחפש משהו שונה.

וכל אחת במירוץ אחריו להשיג אותו. בין אם זה חלום, או סתם כדרך חיים.

אתמול, היינו ברטורנו.

היה טוב, אבל די מאכזב. ציפיתי לסיפורים קורעי לב.

כאב לי עליה, מי שדיברה. אבל עדיין. זה לא היה הבום המצופה.

רק ששמעתי סיפור של אחרת, ככה, חצאי שיחה, אז הגיע הבום.

חוסר מזל.

רק ככה אפשר להגדיר את זה.

התקשרתי לאמא שתבטיח לי שהיא לא תעזוב אותי לעולם.

אני מפחדת מהיום ההוא. שהיא גם תעזוב אותי.

בכללי, להיות לבד.

הלבד הזה, מילה גדולה. שווה ערך לפחד.

פחד, זה בכלל משהו אחר. ונחוץ ולא נחוץ בחיים.

המנהל של המקום אמר משהו חכם: "פחד, יכול להוביל אותנו למשהו הרבה יותר טוב..".

מכאן, רק נוכל לצמוח. להבין יותר את עצמנו.

איפה הגבולות שלנו, ולאן אנחנו באמת יכולים להגיע. לשבור את הפחד, לעבור אותו.

למתוח עוד את החוט. עוד קצת, עד שנגיע לסוף לגבול האמיתי.

מעניין אם שמה יהיה בסדר..

אבל למה שיהיה? כבר בסדר.

תמיד בסדר, דרך משחבה כל כך נכונה.

למה שיהיה.

הלימודים שוברים אנשים.

נמאס לי.

שבוע הבא שני מבחנים ובוחן.

יופי.

 3>

 נ.ב.

חזרתי לעיצוב של כיתה ח'.

מרגש לא?