אני שוב מרגישה את זה.
הלב שלי מתעטף בציפוי קרחוני.
זרם הדם שלי מתמלא בלחשושיות קטנות שרמות בכל הגוף.
המוח מתקמר.
הגוף עייף.
והעיינים מנסות לקרוא את התרגיל נכון.
נאמר לי היום משפט מרגש במיוחד.
" את יודעת.. רק בגללך אנחנו בחצ"ב."
תודה. זה מרגיש שבאמת השגתי משהו.
3>
דעתי על המלחמה היא ידועה.
אני פוחדת עליה. שהיא שמה.
אני פוחדת עליהם שהם שמה.
אני פוחדת.
האם מלחמה היא הדרך היחידה?
אנשים חפים מפשע נהרגים בשני הכיוונים.
לפעמים, מלחמה היא מוצדקת.
לפני שבוע פחות יום אני ויקירי חגגנו שנה.
לא אוכל להסביר במילים את הרגשתי כלפיו.
אוכל להגיד רק תודה.
וכאן ברבים, אתוודה ואגיד.
שלעולם, לעולם לא הרגשתי ככה.
אהבה.
זו מילה יפה הלא כן?
לפני חודשיים.
הבלוג הזה חגג 3.
מזל"ט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
