מתסלסלת סחור וסחור

יש לי יכולת לשמוע משפטים מגוחכים של אנשים והלתפקע מצחוק.

יום כיפור עבר.

זוהי התחלה של משהו אחר. עדין אחר. עד הכיפור הבא.

כיפור עבר לו ברגש נוסטלגי למדי עם הבנות המיסודי

מה היה הכי קרוב למקובלות ועד האם רותם מנור אכלה באמת דג זהב...

נדב כמובן היה חסר לי, אבל בטוח שמביס לביס גם הוא.3>

התקופה הזאת, היומיים הללו, איפשהו השנה כן גרמו לי לחשוב..

הייתה שנה שנויה במחלוקת, דברים רבים התחוללו בתוכי וסביבי.

חלקם אני מוקירה, חלקם לא וחלקם עדיין לא החלטתי.

האם הצום כיפר על הרוע שעשיתי?

האם טעות אנושית ניתינת לכיפור? 

שנאה, דיכאון, חברות, בדידות, טינה, לימוד, בגרות, התבגרות, כאב, הבנה, סימני שאלה.

ואהבה.

אהבה הייתה המרכיב המרכזי השמה.

לכולם. לכולן. אלייך אהובי.

תקופה לא קלה. לא קלה בכלל.

מלווה בבכי. צעקות, זעקות, תחנונים והמון, המון כאב.

הדבר היחידי שמחזיק אותי זה הוא.

גמר חתימה טובה

הראל, שפוחדת לטוס..

אהבה.

מהי?

בעיני כל אחד היא תצטייר כאחרת.

רעה, מדהימה, יפה, חשובה, ללא צורך ועוד רבות פנים לאהבה.

אני רואה אותה כהכל.

מיוחדת במינה.

האהבה שאני רוכשת לאדם כזה או אחר.

לדבר כזה או אחר.

אין כמוהה.

החוזק שבדבר זה.

האמת.

הניצוץ בעיינים של אוהב, ושל נאהב.

שווה דבר כל דבר.

אני מתחילה את השנה החדשה באהבה.

אהבה לאמא, לאחיות.

אהבה לחברות.

אהבה לתנועות..

אהבה לריקוד.

אהבה להיסטוריה.

אהבה לבגדים.

אהבה לספרים.

אהבה לאוכל.

אהבה לאהבה.

וכמובן, אהבה לנדב שלי.

הדבר האמיתי היותר שהרגשתי בחיי.

רעידת הלב למשמע קולו.

לנגיעת ידיו.

לנשיקת שפתיו.

שנה של אהבה אליו.

איתו.
למרות הכל. תמיד.

3>

שנה טובה.

שנה טובה ומתוקה.

שנה של הנאה וצחוק.

שנה טובה.

3>