טוב, אני חייבת לעדכן.
לפני הסופ"ש+תחילת שבוע מטורף.
מחר סמינר, שישישבת.
ראשון שני- טיול שנתי! ^^
שלישי, ארגנטינה, הנה אני מגיעה.
הרבה אין מה לחדש, הכל כרגיל.
אולי רגיל מידי.
אני, קצת קשה לי למצוא את מקומי. אני שייכת להרבה. אבל בלב, אני מרגישה רק במתנ"ס, את השייכות האמיתית.
אפילו לא ברעים, שהריקוד זה משאת נפשי.
מידי יום אני מרגישה את הצורך להיות שמה. עם כולם.
כיף לי שמה. אני שייכת. אני אוהבת.
המצב יותר טוב שמה. השלמה, זה רק עוזר. אני אמיתית שמה. מתפרקת מכל העול של הימים.
קליין שליטה. ^^
היום, כאשר אני וג'ני טיילנו לנו בגה"ב, נוסטלגיה עלתה.
הגעגועים לקבוצה אחת, יחידה. לא לאותה אחת בספיציפיות, יותר בהכללה.
נכון, יש געגוע לאנשים למינהם. מה זמכיר לי שראינו את גיא סלניק הסלב. 3>
אבל אין, אני יחידה. חברה מפה, חבר, ידיד וכו'.
זה מוזר. אני צריכה את הקובץ אנשים ליצאות וכדומה.
יש לי את הבנות שלי, שאותן אני אוהבת יותר מכל. אך עם ארבע אנשים לא הולכים למכולת.
איתם נשארים בבית.
זאת אומרת, אני חושבת שאני צריכה קבוצה. שאני אוהב להיות איתם. לא מתיימר לכל מיני דרים.
לא נעים להגיד, אבל כן, יש אנשים שאהבתי כליהם לא מטורפת, ומותר לי. אני שונאת אנשים בקילילות יתרה. עדיין לא מצאתי בזה משהו רע, או טוב.
אני מנסה לשמור על שגרה, אך לשווא.
בין אם זה ללכת כל יום אחרת. חוץ מרעים ומורה. הו כן ומתנ"ס. 3>
אין לי שגרה. זה להיות עם נדב, אבל כל פעם משהו אחר.
זה נחמד.
מה שמזכיר לי את נדב שלי.
אני אתגעגע שמה רחוק עם כל הריקרדואים.
מי ייצחק עליי?
אני אצחק שמה לבד על הזקנות החביבות, ידידותיה של אמי כפרע עלייה.
יום רביעי היה מדהים.
אני מתאבדת עלייך. 3>
התאבדות וכל השאר.
לאחר, שזרקתי איזושהי הערה לרותי, שאהבתנו כלפיה לא מטורפת.
" בגללך, אני רוצה להתאבד"( שורש א.ב.ד בניין התפעל).
לקחו אותי לשיחה, והתקשרו לאמא. XDD
מה כבר אמרתי.
ברצינות. עם כל הכבוד לבלעי דיכאונות. אני יודעת המ טוב לי, ומה אני צריכה לעשות.
אז תודה לך ענת גל. אני בסדר.
ואם כבר נוסטלגיה.
בובי היה כיף היום. 3>
כרע, אחזור למתמטיקה וערבית.
סלאם.
3>
Somebody wants you somebody needs you somebody dreams about you every single night Somebody can't breathe without you it's lonely somebody hopes that one day you will see That somebody's that somebody's me
*עריכה*
השיא המחיקה בשיר לא הייתה הבנה שלי נכונה*
אני מתה על נדב שלי.
פשוט, דווקא אני אף פעם לא יהיה שעליו הוא שר.
נ.ב.
טסתי....
1.4.2008