הדרכה, מהי?
בעייני כל אחד זה שונה. היא יכולה להיות כיפית, מעשירה וכמו כן- נוראית או מזעזעת, לבחירתך.
בהדרכה, אנו המדריכים משתמשים בכל החושים שבנו:
בין אם זה לראות פעם בשבוע את פרצופיהם הכעורים,
לשמוע פעם בשבוע את קולתיהם המצוייצים,
לגעת פעם בשבוע בגופיתהם הרזים,
להריח פעם בשבוע את זיעתם המסריחה
ולטעום את טעם החול שנגרר אחריהם.
כל שבוע חל אותו רטואל חוזר של להעביר פעולה, לשמוע את הדממה..
טוב שיקרתי, זה לא ממש נכון...
ה"פזמון" החוזר הוא לנסות להשירר שקט, לנסות להעביר פעולה, משהו ערך קטן ביותר.
אפשרות ההעברה התגלגתה כבלתי אפשרית, כמו כל דבר לרוב בחיינו.
הניסיון להדריך התגלה כמעליב, משפיל ומעלה אדישות על חייו של הבנאדם.
רבות הפעמים בהם האדם מעדיף לפרוש אך בהיותך מדריך, אין דרך חזרה.
onc's you go black you never come bak
בעיקרון, נדפקת. בין אם זה לטוב או לרע, הרי ברירה אחרת אין ממש.
הרצון לנסות בכל זאת, להמשיך ולהוכיח שאתה יכול.
אז אתה מעלה חיוך על פנייך, כי שפוט חייבים.
וכן, השהות במתנ"ס עזורת לעלות חיוך, כי פשוט אי אפשר שלא.
אז כן, זה לא קל. אבל פשוט אי אפשר שלא.
מוקדש למדריכים שבינינו.
ולגדול מכולם.
עוד שבוע.
אני מחכה.
כל כך מחכה.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
