הוא היה קטן ומרובע עם טעם מר ותמונה יפה,
שמתי אותו מתחת ללשון ונתתי לו לפרוח בתוך עצמי.
אם הזמן התחלתי להרגיש רעידות וקצת תזוזות,
חשבתי אם זה הגוף או שזה הוא פותח את הדלת
בין רגע השמים נצבעו באדום עז, כמעט כמו של דם
והציפורים הפכו לעטלפים הרודפות אחריי לתוך מערות המחשבה
לא שם לב למה שמתרחב אבל בתוכי המהפכה רק התחילה
וכל מה שמסביב הסתובב והתהפך אין ספור פעמים
הרגשה מוזרה, הרגשה נפלאה, אני רועד ואני מסופק
הוא היה קטן ומרובע עם טעם מר ותמונה יפה,
שמתי אותו מתחת ללשון והוא השתלט על הכל
כל הגוף הפך למכונה והמוח איבד שליטה
אני על הכביש המהיר בדרך לשום מקום
עוצם את העינים ואני עדין רואה הכל
מנסה להשתיק את המחשבות אבל הם רק גוברות
מנסה להפסיק לזוז, אבל הגוף לא מקשיב
אני עומד, מרביץ, מכה, מתגלגל, מתהפך, נלחם
אני נלחם בתוך עצמי וזה לא עוזר, לא הפעם
הוא היה קטן ומרובע עם טעם מר ותמונה יפה,
שמתי אותו מתחת ללשון וחיבקתי אותו, אהבתי אותו
והוא הגיב באותה מטבע, לרגע הכל נרגע
הכל מסביב זרם בצבע נפלא והמון חיוכים
לרגע הזמן עצר ואני המשכתי ללא יעד
כל הצלילים התערבבו למין שיר מוזר
כאילו המוח מנצח על תזמורת של אלפי נגנים
נגנים המנגנים על כל מני פרחים באלפי צבעים
והיא עמדה שם, שרה את השיר הנפלא, מוזה
עומד מול המראה, יושב על הספה, מתחרפן
הם כולם אומרים שאיבדתי שליטה, שאני כבר לא כאן
ואני רק מביט במראה, אני נורמלי לחלוטין
אז מה לעזעזל כולם צועקים, או שזה בתוך הראש
יצאתי מהטראנס, קראתי את מה שכתבתי
נגעתי בתמונה שציירתי, התפלאתי מהתוצאה
חזרתי לספה, אחרי 48 שעות ללא שינה
הוא היה קטן ומרובע עם טעם מר ותמונה יפה,
שמתי אותו מתחת ללשון ונתתי לו לפרוח בתוך עצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
