שום ציונות, שום אהבת הארץ, שום פטריוטיות ונאמנות למדינה.
די. נמאס!
כמה אפשר לשמוע על כל החרא הזה שקורה?
פשוט לקחו את אחת המדינות הכי יפות בעולם ולאט לאט הטביעו אותה בתוך ערימה ענקית של גועל נפש.
וכל פעם שמישהו מרים את הראש ומנסה להוציא אותנו החוצה - גוררים אותו בשלשלאות חזרה פנימה. יש לנו מנגנונים נפלאים בשביל זה במדינה:
המשטרה, העיתון, הטלוויזיה.
אבל למי בעצם אני צריך להפנות אצבע מאשימה?
לביבי?
הוא הרי נבחר ע"י הציבור. והוא ייבחר שוב - הוא עושה את מה שהם רוצים.
זו דמוקרטיה. במלוא תפארתה.
לתת להמון הטיפש לשלוט במיעוט (הדי גדול...) שמחזיק אותו על הכתפיים.
אז את האצבע המאשימה אני מניח שאני צריך להפנות כלפי הציבור.
כל הציבור. וזה חוזר גם אליי.
כי הרוב טיפש: פוגע בעצמו, פוגע במדינה, וגרוע מכל - פוגע במעמד הביניים.
ומה עם מעמד הביניים? - גם אנחנו מתחלקים לכמה קבוצות:
רוב מוחלט של אדישים, שמסוגלים להתמודד (לפעמים בקושי) עם המצב, וזה מה שהם בוחרים לעשות, במקום לחפש שינוי.
מיעוט גדול של אנשים שכבר לא אכפת להם - אלה שעוברים לגור בחו"ל, משתמטים מהצבא, "בוגדים במדינה" (...שבגדה בהם)
...ועוד קומץ קטן של אנשים שבאמת אכפת להם, ומוכנים לעשות משהו בקשר לזה. והם אלה שחוטפים את המכה הכי קשה - באשמתנו. מדי פעם הם מצליחים לסחוף אחריהם חלק מההמון הטיפש או האדיש, אבל זה לא מספיק.
הולך להיות כאן פיצוץ.
ולא בעוד הרבה זמן.
אני רק מקווה שמישהו באמת ישים לב כשזה יקרה. כי בינתיים - אנחנו ממש טובים בלהתעלם.
אני מפקד בקורס צבאי.
בתור חייל אסור לי לנקוט בעמדה פוליטית, וחלק מהתכנים שאני מעביר לחניכים בקורס קשורים לאהבת הארץ.
זה די קל לזרום עם זה, כי אני בצבא. ובצבא אומרים לך מה לעשות - ואתה עושה.
אבל לפעמים אני מתחיל לחשוב. וככל שאני חושב יותר אני מרגיש יותר שאני משקר לחניכים שלי.
וזה מתחיל להיות קשה.
הם הולכים להיות החיילים הכי טובים בצה"ל. ובשביל מה?
בשביל שביבי יגיד להם מה לעשות.
נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
