זה כאילו נתנו לי שני אסים מאותה חפיסה.

אחד אדום בוהק.

מלא בתשוקה,

בחלומות פרועים בעיניים,

במילים,

ברצון,

בכוח, 

בחזון,

בכריזמה.

והשני שחור ופשוט.

נוח,

אדיב,

מנומס, 

רגוע,

שתקן, 

מקשיב.

ואז מתחילות המחשבות 

האס האדום - הוא המעניין, הוא המושך, הוא האידיאל.

אבל אס אדום הוא גם הג'וקר בחפיסה רק בתחפושת אחרת. 

הוא לא ברור - האם יש עתיד בכלל עם האס האדום? 

מצד שני - אם הוא כל כך עומד בסטנדרטים ברשימה - זה משנה? לא לקפוץ למים?

והאס השחור? הוא הנוח, הוא זה שמתאמץ הוא זה שנותן את התחושה שהכל יהיה בסדר.

הכל קל איתו, לא מתאמצים, הכל פשוט זורם. כן, נוח זו המילה המתאימה.

אבל שוב, האם זה משנה? כשהכימיה לא משהו? כשהוא לא עומד בקושי בחצי מהדברים שאת רוצה?

הרי בתכלס. בנינו. 

זה לא משנה אם האס האדום היה קיים - השאלה היא אם מלכתחילה יש טעם באס השחור?

אולי הוא שם רק כדי להדגיש כמה האס האדום הוא אדום. כמה הוא בוהק, כמה הוא שונה לעומתו.

אולי זה למה הם שניהם ניצבו לך על השולחן מול העיניים. 

אולי זה למה את צריכה להבין שזה לא משנה.

תהמרי על האדום. מקסימום תפסידי קצת,

אבל השחור הוא הפסד בטוח.