ועוד פרק בחיים סטודנטית?

אבא שלי התקשר אלינו בערב חג ,  כרגיל עניתי   כי לא זהיתי את המספר הוא משנה  כל שני וחמישי.

ברגע ששמעתי את הקול שלו נתתי לו לעבור לידי ולא בתוכי בתוך הרגש הענק  שחבוי בי. הוא הרס לי את כל החיים אבל הוא לא יהרוס לי את הערב  חג.

 הוא איחל לי  ולאחותי  חג שמח ,  ואז הוא ביקש לדבר עם אמא שלי.

 שהוא רוצה לדבר עם אמא שלי , הוא תמיד רוצה להחמיא לה על הדרך שבה היא גידלה 4 ילדים קטנים לבד ולראות מה  יצא מאיתנו.

 אני לא מאמינה שאני עדיין בוכה  מהאיש הזה

 מהצל הכבד  שהוא השאיר לי בחיים .

 מהרצון  תמיד לאבא ואבא לא  בא אבא  מזדיין עם  א'  עם ב'   עם  ג'.. והרשימה  נמשכת ונמשכת (ההורים שלי לא היו נשואים אבא שלי אומנם חרא אבל הוא לא בגד.

מפה לשם הוא אומר לה תראי איזה ילדים גידלת לתפארת . כל אחד ילד טוב עם מקצוע טוב  , אה כן? 

אבל הייית ששירן(אחותי  ) ניסתה להתאבד פעמיים ?

או איפה  היית שצעקתי  לאמא שלי בדכאונות שאני שונאת לחיות ואני לא מאמינה שיצא ממני  משהו?

או איפה היית שחגית התחתנה  או ילדה  ילדים  או הייתה טיפה עזרה?

היית בזיונים שלך , היית עסוק בלשכוח את הארבעת הילדים האלה ,ואז  אתה בא פעמיים או שלוש  בשנה .

ומפיל אותי לאותה  תקופה של  דיכאונות עם עצמי.

שאני חוזרת להיות אילמת  להקשיב למוזיקה בחדר    אחרי העבודה ולישון.

 לא לדבר לא לשמוח

 רק  לנסות  להבין  לאיזה כיון אני משיטה את ספינת החיים  שלי.

הוא אומר לאישתו שקשה לו שהוא לא חלק מהחיים שלנו ,פעם היא ניסתה לדחוף אותו לתוך זה .

היום גם היא הרימה ידיים.

ואתם מה  הכי כואב?

הוא לא יודע עלי כלום ,  אבל  באחת מהתקופות זיונים שלו ,  הוא  אימץ לעצמו שתי בנות  שהוא קונה  להן  מה שבחיים לא דיימנתי שיהיה לי בתור ילדה  .

והוא מכיר אותם מאלף עד תף

למה  אני נותנת לחרא הזה  כל פעם מחדש להפיל אותי לרצפה  ,הוא הסיבה שאני לא מאמינה באהבה .

 אני אוהבת את המשפחה שלי , אבל אני לא מאמינה שאני כותבת את זה עכשיו ...

 אבל אני לא מאמינה שאני אתאהב  , שמישהו יאהב אותי.

 למדתי  בחיים שזה הכל זיונים .

(הכתיבה היא ההרפייה שלי )