אני לא יודעת מאיפה בכלל אני מוצאת את הכוחות לקום בבוקר..
ולתנהל כל היום כמו בנאדם נורמלי בעל חשיבה הגיונית , הכל התחיל מהפוסט הקודם ונמשך עד עכשיו
מרגישה מצרועת.
יום אחרי בערך התקשרתי לבעלת השמחה , הוצאתי ממנה את כל החרא אמרתי לה שזה הזוי מבחינתי שיצרתי קשר כל כל טוב עם חברות שלי מהעבודה ושהן חברות שלי כל כך הרבה שנים וכבר לא מתענינות ...
היא אמרה שהיא מבינה
קבענו להפגש בדיזנגוף סנטר, יצאתי מהעבודה התקשרתי אליהם
הם עוד לא הלכו לעשות לק ( לי לוקח פחות זמן להגיע לשמה)
ניסתי לברר מתי הם יסיימו הם אמרו עוד 40 דק
חברה אחרת שלי שאלה אותי אם בא לי לבטל ?
אמרתי להם אין ברירה ,
תכננתי מליון ואחד סידורים בדיזנגוף
ועוד ביטלתי חברה שלי מהעבודה שבדכ אני נוסעת איתה כל שישי לדיזנגוף לעשות את הסידורים הללו.
ממש נעלבתי שהם ביטלו לי ועוד כזו אדישות שלחתי להם אחכ הודעה בקבוצה בווצאפ הקבוצתי בגדול חפרתי להם אבל הסברתי להם שגם לי יש רגשותושכל פעם שהם מבטלות אותי בדקה ה90 זה פוגע ומשבש לי תוכניות כי אני עובדת כל יום ושאני מפנה להם זמן זה בשייניים
הן לא הגיבו
כי שלחתי להם את זה בערב אחרי שבכיתי כמעט כל היום אבל זה בסדר הם יצאו כל החבר'ה בלי להזמין אותי
אפעם לא הרגשתי בצד של הלא חברתיים
הבנאדם עם החיוך
עם המליון ואחת חברות
מיליון ואחת חברות עדין יש לי שלא תטעו זה לא שאני לגמרי לבד .
אבל החברות שאיתי כל השנים כבר לא איתי
אז אפשהו אני כן לבד ...
הכי לבד שיש
כי גם בנזוג אני לא מחפשת כרגע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
